הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צח.מסכת בבא בתרא98a
אני מוכר לך״ – חייב להעמיד לו עד העצרת. ו״ישן״ – משל אשתקד, ו״מיושן״ – משל שלש שנים. גמ׳ אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא שנו אלא בקנקנים דלוקח, אבל בקנקנים דמוכר – אמר ליה: הא חמרך והא קנקנך. וכי קנקנין דמוכר מאי הוי? לימא ליה: לא איבעי לך לשהויי! לא צריכא, דאמר ליה למקפה. ומאי דוחקיה דרבי יוסי ברבי חנינא לאוקמה למתניתין בקנקנין דלוקח – ודאמר ליה למקפה? לוקמה בקנקנין דמוכר, ודלא אמר ליה למקפה! אמר רבא: מתניתין קשיתיה, דקתני: אם ידוע שיינו מחמיץ – הרי זה מקח טעות. אמאי? לימא ליה: לא איבעי לך לשהויי! אלא לאו שמע מינה דאמר ליה למקפה? שמע מינה. ופליגא דרב חייא בר יוסף – דאמר רב חייא בר יוסף: חמרא – מזלא דמריה גרים, שנאמר: ״ואף כי היין בגד, גבר יהיר וגו׳״ אמר רב מרי: האי מאן דיהיר – אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל, שנאמר: ״גבר יהיר ולא ינוה״ – מאי ״ולא ינוה״? בנוה שלו. אמר רב יהודה אמר רב: כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם, ואינו תלמיד חכם – אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. כתיב הכא: ״ולא ינוה״, וכתיב התם: ״אל נוה קדשך״. אמר רבא: האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחנואה אדעתא לסבוייה, ותקיף אפלגא או אתילתא, דינא הוא דמקבל לה מיניה. ולא אמרן אלא דלא שני בברזא, אבל שני בברזא – לא. ולא אמרן אלא דלא מטא יומא דשוקא, אבל מטא יומא דשוקא – לא. ואמר רבא: האי מאן דקביל חמרא אדעתא דממטי ליה לפרוותא ד״וול שפט״, ואדמטי התם זל; דינא הוא דמקבל ליה. איבעיא להו: הוה חלא, מאי? אמר ליה רב הלל לרב אשי: כי הואן בי רב כהנא, אמר לן: חלא לא, ודלא כרבי יוסי ברבי חנינא. ואיכא דאמרי: אפילו חלא נמי מקבל. כמאן? כרבי יוסי ברבי חנינא. ״ישן״ – משל אשתקד כו׳.
בבא בתרא צח.