הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קלה.מסכת בבא בתרא135a
דהוה קא שכיב, אמרו ליה: אתתיה למאן? אמר להו: חזיא לכהנא רבה. אמר רבא: מאי ניחוש לה? הא אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בעל שאמר ״גרשתי את אשתי״ – נאמן! אמר ליה אביי, והא כי אתא רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: בעל שאמר ״גרשתי את אשתי״ – אינו נאמן! אמר ליה: (ולאו) מי לא שנינהו – כאן למפרע, וכאן להבא? ואשנויי ניקום ולסמוך?! אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי: חוש לה. ההוא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחי, ואמר בשעת מיתה דלית ליה אחי. אמר רב יוסף: מאי ליחוש לה? חדא, דמוחזק לן דלית ליה אחין. ועוד, הא אמר בשעת מיתה דלית ליה. אמר ליה אביי: הא אמרי דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי! השתא מיהת הא ליתנהו קמן; לאו היינו דרבי חנינא – דאמר רבי חנינא: עדים בצד אסתן, ותאסר?! אמר ליה אביי: אם הקלנו בשבויה – משום דמנוולא נפשה לגבי שבאי; נקל באשת איש?! אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי: חוש לה. ״זה אחי״ – אינו נאמן. ואידך מאי קאמרי? אי קאמרי ״אחונא הוא״, אמאי יטול עמו בחלקו ותו לא? אלא דקא אמרי ״לאו אחינו הוא״? אימא סיפא: נפלו לו נכסים ממקום אחר – יירשו אחיו עמו. הא אמרי ליה: ״לאו אחונא הוא״! לא צריכא, דקא אמרי: ״אין אנו יודעין״. אמר רבא, זאת אומרת: ״מנה לי בידך״, והלה אומר ״איני יודע״ – פטור. אביי אמר:
בבא בתרא קלה.