הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כב.מסכת בבא בתרא22a
ומודה רב הונא בריה דרב יהושע - אע"ג דאמר בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב מלהביא כאן ולמכור מודה הוא ברוכלין מוכרי בשמים המחזירין בעיירות להביא בשמים לנשים להתקשט בהן דלא מצו לעכב עלייהו רוכלי העיר: לאהדורי - לחזר ולסבב במבואות העיר ובבתים על כל הרוצה לקנות ואחרי כן ישוב לעירו: ואי צורבא מרבנן הוא - דטריד בגירסא ולא אורחיה לאהדורי אפי' לאקבועי נמי: דלא כהלכתא - אלא לפנים משורת הדין: דיקולאי - מוכרי סלים ויש אומרים מוכרי יורות: ולעלמא ליזבנן - יומא דשוקא הוה והרבה באין ממקום אחר לקנות מן השוק לפיכך אין בני העיר מעכבין גם על המוכרים להביא אומנותם ולמכור לנקבצים לשוק: עמוראי - מוכרי צמר: אית לן אשראי במתא - מכרנו באמנה וצריכים אנו לשהות כאן עד שנגבה חובות שלנו ואם אין אנו מוכרין סחורותינו במה נתפרנס: עד דעקריתו - שתעקרו חובותיכם מן הלוקחים מכם באשראי: נקיט ליה שוקא - הכרז שלא ימכור איש בעיר גרוגרות אלא הוא: תהי ליה בקנקניה - הריח לו בקנקנו אם יין הוא אם חומץ כלומר בדקהו בהלכות אם תלמיד חכם הוא אם לאו. ריח היין כשמריחין אותו אם טוב הוא קרי תהי כדאמרינן בת תיהא במסכת ע"ז (דף סו:) וכן בכתובות (דף קה.) קרנא הוה תהי באמברא דחמרא: כפיפה מצרית - סל נצרים של ערבה: מהו - מי חשוב כמעוכל והוה ליה ככלי גללים ואין מקבל טומאה עוד: א"ל - רב דימי לרב אדא: מר ניהו רבא - אתה הוא רבא לפי ששמע על רבא שהוא גדול העיר וסבור שהוא זה: טפח ליה בסנדליה - הכהו על סנדלו במקל דרך שחוק כשם שמכין למי שאינו חשוב: דלא שהייה - שלא נמנע מלהפרע: לאוניתא - אונאת בושתו: דמלכא דאדום - אע"פ שהוא אדומי: על שרפו - מחמת בזיון: דאמר להו לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי - שהיה רגיל לומר לתלמידים עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות כלומר ללמוד שלא לשובע: תו אכלו כו' - בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא: שמעיה דרבא - שלוחו לקנות בשר: ריש כלה - דורש ברבים בשבתות: דלא הוו בסיומא - יש אומרים שלא היו בעצה כשנעשה רב נחמן ריש כלה ויש אומרים דלא הוו בסיומא דפירקא דרבא דדריש בשבת הרגל הלכות האמורות בפרק אחרון של בכורות: שמעתתא דמעשר בהמה - בפרק אחרון דבכורות ורבא אמרינהו בסופא דפירקא: אתו רבנן - תלמידי הישיבה הבאים לשמוע: נטרנא ערסיה דרב אדא - אני מצפה כאן שיביאו את מטת רב אדא שמת: מתני' לא יסמוך לכותל חבירו כותל אחר אלא אם כן כו' - מפרש בגמ': והחלונות - מי שהיו לו חלונות פתוחים לחצר חבירו והוחזק בדבר זה שלש שנים ובא בעל החצר לבנות שם כותל צריך לשער ד' אמות: בין מלמעלן - אם בא להגביה יגביה כותלו ד' אמות מן החלונות: בין מלמטן - אם בא לבנותו נמוך צריך להשפילו מן החלונות ד' אמות וטעמא מפרש בגמ': בין מכנגדן - צריך להרחיקו מהן ד' אמות:
סופרים תרבה חכמה. אמר רב נחמן בר יצחק: ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות, דלא מצי מעכב; דאמר מר: עזרא תקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות, כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל. והני מילי לאהדורי, אבל לאקבועי – לא. ואי צורבא מרבנן הוא, אפילו לאקבועי נמי. כי הא דרבא שרא להו לרבי יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי – דלא כהלכתא. מאי טעמא? כיון דרבנן נינהו, אתו לטרדו מגירסייהו. הנהו דיקולאי דאייתו דיקלאי לבבל. אתו בני מתא קא מעכבי עלויהו. אתו לקמיה דרבינא, אמר להו: מעלמא אתו, ולעלמא ליזבנו. והני מילי ביומא דשוקא, אבל בלא יומא דשוקא – לא. וביומא דשוקא נמי לא אמרינן אלא לזבוני בשוקא, אבל לאהדורי – לא. הנהו עמוראי דאייתו עמרא לפום נהרא. אתו בני מתא קא מעכבי עלויהו. אתו לקמיה דרב כהנא, אמר להו: דינא הוא דמעכבי עלייכו. אמרו ליה: אית לן אשראי! אמר להו: זילו זבנו שיעור חיותייכו עד דעקריתו אשראי דידכו, ואזליתו. רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה. אמר ליה ריש גלותא לרבא: פוק חזי, אי צורבא מרבנן הוא – נקיט ליה שוקא. אמר ליה רבא לרב אדא בר אבא: פוק תהי ליה בקנקניה. נפק [אזל] בעא מיניה: פיל שבלע כפיפה מצרית, והקיאה דרך בית הרעי, מהו? לא הוה בידיה. אמר ליה: מר ניהו רבא? טפח ליה בסנדליה, אמר ליה: בין דידי לרבא איכא טובא, מיהו על כרחך אנא רבך, ורבא רבה דרבך. לא נקטו ליה שוקא, פסוד גרוגרות דידיה. אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: חזי מר מאי עבדו לי! אמר ליה: מאן דלא שהייה לאוניתא דמלכא דאדום, לא נשהייה לאוניתיך. דכתיב: ״כה אמר ה׳: על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו, על שרפו עצמות מלך אדום לסיד״. נח נפשיה דרב אדא בר אבא. רב יוסף אמר: אנא ענישתיה – דאנא לטייתיה. רב דימי מנהרדעא אמר: אנא ענישתיה, דאפסיד גרוגרות דידי. אביי אמר: אנא ענישתיה, דאמר להו לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא [שמינא] בי רבא. ורבא אמר: אנא ענישתיה, [דכי הוה אזיל לבי טבחא למשקל אומצא,] אמר להו לטבחי: אנא שקילנא בישרא מיקמי שמעיה דרבא, דאנא עדיפנא מיניה. רב נחמן בר יצחק אמר: אנא ענישתיה – דרב נחמן בר יצחק ריש כלה הוה. כל יומא מיקמי דניעול לכלה, מרהיט בהדיה רב אדא בר אבא לשמעתיה, והדר עייל לכלה. ההוא יומא נקטוה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע לרב אדא בר אבא משום דלא הוו בסיומא, אמרו ליה: אימא לן הני שמעתתא דמעשר בהמה היכי אמרינהו רבא. אמר להו: הכי אמר רבא, והכי אמר רבא. אדהכי נגה ליה [לרב נחמן בר יצחק], ולא אתי רב אדא בר אבא; אמרו ליה רבנן לרב נחמן בר יצחק: קום, דנגה לן, למה יתיב מר? אמר להו: יתיבנא וקא מנטרא לערסיה דרב אדא בר אבא. אדהכי נפק קלא דנח נפשיה דרב אדא בר אבא. ומסתברא, דרב נחמן בר יצחק ענשיה. מתני׳ מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו, לא יסמוך לו כותל אחר, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. החלונות – בין מלמעלן, בין מלמטן, בין כנגדן – ארבע אמות. גמ׳ וקמא היכי סמיך? אמר רב יהודה, הכי קאמר:
בבא בתרא כב.