הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קטו.מסכת בבא בתרא115a
רבי יוחנן לרבי יהודה בן שמעון: האשה את בנה, והאשה את בעלה, ואחי האם – מנחילין ולא נוחלין! אמר ליה: משנתנו, איני יודע מי שנאה. ולימא ליה: רבי זכריה בן הקצב היא, דלא דריש ״מטות״! לא מיתוקמא מתניתין כרבי זכריה בן הקצב; דקתני: ״ובני אחות״, ותנא: ״בני אחות״ – ולא בנות אחות. ואמרינן: למאי הלכתא? ואמר רב ששת: לקדם. ואי סלקא דעתך מתניתין רבי זכריה בן הקצב היא, הא אמר: אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם! ותנא דידן – ממה נפשך; אי דריש ״מטות״, אשה נמי תירש את בנה; אי לא דריש ״מטות״, בן דקודם לבת בנכסי האם – מנא ליה? לעולם דריש ״מטות״; ושאני הכא, דאמר קרא: ״וכל בת ירשת נחלה״ – יורשת, ואינה מורשת. מתני׳ סדר נחלות כך הוא: ״איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו״ – בן קודם לבת, כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת. בת קודמת לאחין, יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין. אחין קודמין לאחי האב, יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב. זה הכלל: כל הקודם בנחלה – יוצאי יריכו קודמין. והאב קודם לכל יוצאי יריכו. גמ׳ תנו רבנן: ״בן״ – אין לי אלא בן; בן הבן, או בת הבן, או בן בת הבן – מנין? תלמוד לומר: ״אין לו״ – עיין עליו. ״בת״ – אין לי אלא בת; בת הבת, ובן הבת, ובת בן הבת – מנין? תלמוד לומר: ״אין לו״ – עיין עליו.
בבא בתרא קטו.