הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכז:מסכת בבא בתרא127b
לזה. מה נפשך? אי כרבנן סבירא ליה, לישלח להו כרבנן; אי כרבי יהודה סבירא ליה, לישלח להו כרבי יהודה! מספקא ליה אי כרבי יהודה אי כרבנן. מאי היא? דתניא: ״יכיר״, יכירנו לאחרים. מכאן אמר רבי יהודה: נאמן אדם לומר: ״זה בני בכור״. וכשם שנאמן אדם לומר ״זה בני בכור״, כך נאמן אדם לומר ״זה בן גרושה״ ו״זה בן חלוצה״. וחכמים אומרים: אינו נאמן. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: בשלמא לרבי יהודה – היינו דכתיב: ״יכיר״. אלא לרבנן, ״יכיר״ למה לי? בצריך היכרא. למאי הלכתא, למיתבא לו פי שנים? לא יהא אלא אחר – אילו בעי למיתבא ליה במתנה, מי לא יהיב ליה?! לא צריכא, בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן. ולרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ״יכיר״ למה לי? בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. תנו רבנן: היו מוחזקין בו שהוא בכור, ואמר אביו על אחר שהוא בכור – נאמן. היו מוחזקין בו שאינו בכור, ואמר אביו: בכור הוא – אינו נאמן. רישא רבי יהודה, וסיפא רבנן. אמר רבי יוחנן: אמר ״בני הוא״, וחזר ואמר ״עבדי הוא״ – אינו נאמן. ״עבדי הוא״, וחזר ואמר ״בני הוא״ – נאמן, דמשמש לי כעבדא קאמר. וחילופיה אבית המכס – היה עובר על בית המכס ואמר ״בני הוא״, וחזר ואמר ״עבדי הוא״ – נאמן. אמר ״עבדי הוא״, וחזר ואמר ״בני הוא״ – אינו נאמן. מיתיבי: היה משמשו כבן, ובא ואמר ״בני הוא״, וחזר ואמר ״עבדי הוא״ – אינו נאמן. היה משמשו כעבד, ובא ואמר ״עבדי הוא״, וחזר ואמר ״בני הוא״ – אינו נאמן. אמר רב נחמן בר יצחק: התם, דקארו ליה: ״עבדא מצר מאה״. מאי ״מצר מאה״? מצר עבדא מאה זוזי. שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא, האומר לחבירו: ״עבדי גנבת״, והוא אומר: ״לא גנבתי״. ״מה טיבו אצלך?״ ״אתה מכרתו לי;
בבא בתרא קכז: