הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קל:מסכת בבא בתרא130b
תלמוד לומר: ״לא יוכל לבכר״? לפי שנאמר: ״והיה ביום הנחילו את בניו״. שיכול והלא דין הוא – ומה פשוט, שיפה כחו, שנוטל בראוי כבמוחזק – התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה; בכור, שהורע כחו, שאינו נוטל בראוי כבמוחזק – לא כל שכן? תלמוד לומר: ״לא יוכל לבכר״. ויאמר ״לא יוכל לבכר״; מה תלמוד לומר: ״והיה ביום הנחילו את בניו״? שיכול והלא דין הוא – ומה בכור, שהורע כחו, שאינו נוטל בראוי כבמוחזק – אמרה תורה: ״לא יוכל לבכר״; פשוט, שיפה כחו, שנוטל בראוי כבמוחזק – לא כל שכן?! תלמוד לומר: ״והיה ביום הנחילו את בניו״ – התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה. אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי חנינא אמר רבי: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה. אמר ליה רבי אבא: ״הורה״ איתמר. במאי קמיפלגי? מר סבר: הלכה עדיפא, ומר סבר: מעשה רב. תנו רבנן: אין למדין הלכה לא מפי תלמוד, ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה. שאל ואמרו לו הלכה למעשה – ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה. מאי ״ובלבד שלא ידמה״? והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה! אמר רב אשי, הכי קאמר: ובלבד שלא ידמה בטרפות. דתניא: אין אומרים בטרפות זו דומה לזו. ואל תתמה, שהרי חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיתה. אמר ליה רבי אסי לרבי יוחנן: כי אמר לן מר ״הלכה הכי״, נעביד מעשה? אמר: לא תעבידו עד דאמינא הלכה למעשה. אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע: כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו, וחזיתו ביה פירכא – לא תקרעוהו עד דאתיתו לקמאי; אי אית לי טעמא – אמינא לכו, ואי לא – הדרנא בי. לאחר מיתה, לא מיקרע תקרעוהו, ומגמר נמי לא תגמרו מיניה. לא מיקרע תקרעוניה – דאי הואי התם דלמא הוה אמינא לכו טעמא;
בבא בתרא קל: