הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עד:מסכת בבא בתרא74b
אמוראי לאתויה, ורגש ובעי לשמטיה לאטמיה, ושדא זיקא דחלא ונחת. נפק בת קלא אמר לן: ״מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דרבי חנינא בן דוסא, דעתידה דשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי!״ רב יהודה הינדוא משתעי: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא. נחית בר אמוראי לאתויה, אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא. אתא פישקנצא פסקיה לרישיה, אתהפיכו מיא והוו דמא. אתא תנינא חבריה, שקלה ותליה ליה וחיה. הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא, הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה. שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא; הוה הני ציפרי מליחי בהדן, אותבינהו עלייהו; שקלוה ופרחו להו בהדה. תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן ורבי יהושע נעור. נזדעזע רבי יהושע, וננער רבי אליעזר. אמר לו: מה זה יהושע, מפני מה נזדעזעת? אמר לו: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית – דכתיב: ״עיניו כעפעפי שחר״. אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא, והואי אטמא דבשרא בהדן. פתחנא, ונקירנא, ואנחנא אעשבי. אדמייתינן ציבי, חלם אטמא, וטוינן. כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי. כי אתאי לקמיה דאמימר, אמר לי: ההוא עישבא סמתרי הוה; הנהו גומרי דריתמא הוו. ״ויברא אלהים את התנינם הגדולים״ – הכא תרגימו: ארזילי דימא. רבי יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר: ״ביום ההוא יפקד ה׳ בחרבו הקשה וגו׳״. (סימן: כל, שעה, ירדן) אמר רב: יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו – זכר ונקבה בראם. אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון – זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה – מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: ״והרג את התנין אשר בים״. ואף בהמות בהררי אלף – זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? סירס הזכר, וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר: ״הנה נא כחו במתניו״ – זה זכר, ״ואונו בשרירי בטנו״ – זו נקבה. התם נמי, ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה! דגים פריצי. וליעביד איפכא! איבעית אימא: נקבה מליחא מעלי; איבעית אימא, כיון דכתיב: ״לויתן זה יצרת לשחק בו״, בהדי נקבה לאו אורח ארעא. הכא נמי, לימלחה לנקבה! כוורא מליחא מעלי, בשרא מליחא לא מעלי. ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא לבראות את העולם, אמר לו לשר של ים: פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם. אמר לפניו: רבונו של עולם, די שאעמוד בשלי. מיד בעט בו והרגו, שנאמר: ״בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב״. אמר רבי יצחק: שמע מינה, שרו של ים ״רהב״ שמו; ואלמלא מים מכסין אותו – אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו, שנאמר: ״לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו׳, כמים לים מכסים״ – אל תקרי ״לים מכסים״, אלא ״לשרה של ים מכסים״. ואמר רב יהודה אמר רב: ירדן – יוצא ממערת פמייס. תניא נמי הכי: ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא, ומתגלגל ויורד לים הגדול; ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן, שנאמר: ״יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו״. מתקיף לה רבא בר עולא: האי בבהמות בהררי אלף כתיב! אלא אמר רבא בר עולא: אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות? בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן. (סימן: ימים, גבריאל, רעב) כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: ״כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה״? אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל. ואלו הן שבעה ימים: ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא, וים הגדול. ואלו הן ארבעה נהרות: ירדן, וירמוך, וקירומיון, ופיגה. כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן: עתיד גבריאל לעשות
בבא בתרא עד: