הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צא:מסכת בבא בתרא91b
ואוי לה לספינה שאבד קברניטה. ״והמתנשא לכל לראש״ – אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אפילו ריש גרגותא, משמיא מוקמי ליה. אמר רב חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: חס ושלום, שאפילו מצאו סובין – לא יצאו. ואלא מפני מה נענשו? שהיה להן לבקש רחמים על דורם, ולא בקשו – שנאמר: ״בזעקך יצילך קבוציך״. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא מעות בזול, ופירות ביוקר; אבל מעות ביוקר – אפילו עמדו ארבע סאין בסלע, יוצאין. (סימן: סלע, פועל, חרובא, טליא, אמרין.) דאמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו קיימין ארבע סאין בסלע; והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא, מדלית איסר. ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד לא הוו מיתגרין פועליא למדנח קרתא; מריח פיתא מייתין. ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובא; והוה נגיד חוטא דדובשא על תרין דרעוהי. ואמר רבי אלעזר: נהירנא כד הוה נטיל עורבא בשרא; ונגיד חוטא דמשחא מריש שורא ועד לארעא. ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו מטיילין טליא וטלייתא בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה, ולא הוו חטאן. ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא: דמודי להון – נפיל בידיהון; דמתרחיץ עליהון – דיליה דילהון. כתיב: ״מחלון וכליון״, וכתיב: ״יואש ושרף״ – רב ושמואל; חד אמר: ״מחלון״ ו״כליון״ שמן, ולמה נקרא שמן ״שרף״ ו״יואש״? ״יואש״ – שנתיאשו מן הגאולה, ״שרף״ – שנתחייבו שריפה למקום. וחד אמר: ״יואש״ ו״שרף״ שמן, ולמה נקרא שמן ״מחלון״ ו״כליון״? ״מחלון״ – שעשו גופן חולין, ו״כליון״ – שנתחייבו כליה למקום. תניא כמאן דאמר ״מחלון״ ו״כליון״ שמן – דתניא, מאי דכתיב: ״ויוקים, ואנשי כזבא, ויואש, ושרף – אשר בעלו למואב; וישבי לחם; והדברים עתיקים״. ״ויוקים״ – זה יהושע, שהקים שבועה לאנשי גבעון. ״ואנשי כזבא״ – אלו אנשי גבעון, שכזבו ביהושע. ״ויואש ושרף״ – אלו מחלון וכליון. ולמה נקרא שמן ״יואש״ ו״שרף״? ״יואש״ – שנתיאשו מן הגאולה, ״שרף״ – שנתחייבו שריפה למקום. ״אשר בעלו למואב״ – שנשאו נשים מואביות. ״וישבי לחם״ – זו רות המואביה, ששבה ונדבקה בבית לחם יהודה. ״והדברים עתיקים״ – דברים הללו, עתיק יומיא אמרן; דכתיב: ״מצאתי דוד עבדי״, וכתיב: ״שתי בנתיך הנמצאת״. ״המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה, עם המלך במלאכתו ישבו שם״; ״המה היוצרים״ – אלו בני יונדב בן רכב, שנצרו שבועת אביהם. ״ישבי נטעים״ – זה שלמה, שדומה לנטיעה במלכותו. ״וגדרה״ – זו סנהדרין, שגדרו פרצותיהן של ישראל. ״עם המלך במלאכתו ישבו שם״ – זו רות המואביה, שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה – שנאמר: ״וישם כסא לאם המלך״, ואמר רבי אלעזר: לאמה של מלכות. תנו רבנן: ״ואכלתם מן התבואה ישן״ – בלא סלמנטון. מאי ״בלא סלמנטון״? רב נחמן אמר: בלא רצינתא. ורב ששת אמר: בלא שדיפא. תניא כותיה דרב ששת, תניא כותיה דרב נחמן. תניא כותיה דרב נחמן: ״ואכלתם ישן״ – יכול יהו ישראל מצפין לחדש, מפני ישן שכלה? תלמוד לומר: ״עד בא תבואתה״ – עד שתבא תבואה מאליה. תניא כותיה דרב ששת: ״ואכלתם מן התבואה ישן״ – יכול יהו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שרע? תלמוד לומר: ״עד בא תבואתה״ – עד שתבא תבואה מאליה. תנו רבנן: ״ואכלתם ישן נושן״ – מלמד שכל המיושן מחבירו, הוי יפה מחבירו. ואין לי אלא דברים שדרכן ליישנן; דברים שאין דרכן ליישנן – מנין? תלמוד לומר: ״ישן נושן״ מכל מקום. ״וישן מפני חדש תוציאו״ – מלמד שהיו אוצרות מלאין ישן וגרנות מלאין חדש, והיו ישראל אומרים: היאך נוציא זה מפני זה? אמר רב פפא: כל מילי עתיקא – מעליא, לבר מתמרי, ושיכרא, והרסנא. הדרן עלך המוכר את הספינה
בבא בתרא צא: