הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קד.מסכת בבא בתרא104a
כל שהוא – ינכה, יתר כל שהוא – יחזיר. הא סתמא – כ״הן חסר הן יתר״ דמי! אימא סיפא – ואם אמר לו: ״הן חסר הן יתר״; אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה – הגיעו. הא סתמא – כמדה בחבל דמי! אלא מהא ליכא למשמע מינה. תא שמע: ״בית כור עפר אני מוכר לך״; ״כבית כור עפר אני מוכר לך״; ״הן חסר הן יתר אני מוכר לך״ – אפילו פיחת רובע לסאה, או הותיר רובע לסאה – הגיעו. אלמא סתמא נמי, כ״הן חסר הן יתר״ דמי! התם, פרושי קא מפרש – איזהו בית כור שהיא כבית כור? כגון דאמר ליה: ״הן חסר הן יתר״. מתקיף לה רב אשי: אם כן, ״אני מוכר לך״ ״אני מוכר לך״ למה לי? אלא לאו שמע מינה סתמא נמי כ״הן חסר הן יתר״ דמי? שמע מינה. מהו מחזיר לו? מעות וכו׳. ליפות כחו של מוכר אמרינן, ליפות כחו של לוקח לא אמרינן?! והתניא: פיחת שבעת קבין ומחצה לכור, או הותיר שבעת קבין ומחצה לכור – הגיעו. יותר מכאן – כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח. התם, כגון דהוה יקירא מעיקרא, וזל השתא; דאמרינן ליה: אי ארעא יהבת לי – הב לי כזולא דהשתא. והתניא: כשהוא נותן לו – נותן לו כשער שלקח ממנו! התם, כגון דהוה זולא מעיקרא, ויקרא לה השתא. שאם שייר בשדה בית תשעה קבין וכו׳. אמר רב הונא: תשעה קבין שאמרו, ואפילו בבקעה גדולה. ורב נחמן אמר: נותן שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור.
בבא בתרא קד.