הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עא:מסכת בבא בתרא71b
איתא דלא שייר, לימא ליה: ״עקור אילנך, שקול וזיל״. תנן, רבי שמעון אומר: המקדיש את השדה – לא הקדיש אלא חרוב המורכב, וסדן השקמה. ותני עלה: ״אמר רבי שמעון: מה טעם? הואיל ויונקין משדה הקדש״. ואי סלקא דעתך שיורי שייר, כי קא ינקי – מדנפשיה קא ינקי! רבי שמעון דאמר – כרבי עקיבא. ורב הונא דאמר – כרבנן. כרבנן?! פשיטא! נפקא מינה – דאי נפלי, הדר שתיל להו.
בבא בתרא עא: