הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנא:מסכת בבא בתרא151b
קיימא הות הדרא בה. זימנא חדא חלשא, שלחה ליה: תא קני. שלח: לא בעינא. שלחה ליה: תא קני כל היכא דבעית. אזל שיירה וקנו מינה. כי קיימא, הדרא בה. אתאי לקמיה דרב נחמן, שלח ליה: תא. לא אתא. אמר: מאי איתי? הא שיירה וקנו מינה! שלח ליה: אי לא אתית, מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא. אמר להו לסהדי: היכי הוה מעשה? אמרו ליה, אמרה הכי: ״ווי דקא מיתה הך איתתא!״ אמר להו: אם כן, הוה מצוה מחמת מיתה, ומצוה מחמת מיתה – חוזר. איתמר: מתנת שכיב מרע במקצת; אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאמר משמיה דרב נחמן: הרי היא כמתנת בריא, והרי היא כמתנת שכיב מרע. הרי היא כמתנת בריא – שאם עמד אינו חוזר, והרי היא כמתנת שכיב מרע – דלא בעיא קנין. אמר להו רבא, לאו אמינא לכו: לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן? הכי אמר רב נחמן: הרי היא כמתנת בריא, ובעיא קנין. איתיביה רבא לרב נחמן: שייר קרקע כל שהוא – מתנתו קיימת. מאי, לאו דלא קנו מיניה? לא, דקנו מיניה. אי הכי, אימא סיפא: לא שייר קרקע כל שהוא – אין מתנתו קיימת. ואי דקנו מיניה, אמאי אין מתנתו קיימת? אמר ליה, הכי אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, אף על פי שקנו מידו – עמד חוזר; בידוע שלא היה מצוה אלא מחמת מיתה. איתיביה רב משרשיא לרבא: מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה, ואמרה: ״תנתן כבינתי לבתי״ – והוא בשנים עשר מנה, ומתה – וקיימו דבריה. התם במצוה מחמת מיתה. איתיביה רבינא לרבא: האומר ״תנו גט זה לאשתי, ושטר שחרור זה לעבדי״, ומת – לא יתנו לאחר מיתה. ״תנו מנה לפלוני״, ומת – יתנו לאחר מיתה. וממאי דלא קנו מיניה? דומיא דגט – מה גט לאו בר קנין, אף האי נמי דלא קנו מיניה! התם נמי, במצוה מחמת מיתה. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: מצוה מחמת מיתה בעלמא – בעיא קנין, וכי תניא הני מתנייתא – במחלק כל נכסיו, דההיא – מתנת שכיב מרע שויוה. והלכתא: מתנת שכיב מרע במקצת – בעיא קנין, ואף על גב דמת. מצוה מחמת מיתה לא בעיא קנין, והוא דמת; עמד – חוזר, ואף על גב דקנו מיניה.
בבא בתרא קנא: