הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מ:מסכת בבא בתרא40b
כתיב בה: ״אנן ידעינן ביה באונסא דפלניא״ – לאו מודעא היא. מודעא דמאי? אי דגיטא ודמתנתא – גלויי מילתא בעלמא היא! ואי דזביני, והאמר רבא: לא כתבינן מודעא אזביני! לעולם דזביני; מודי רבא היכא דאניס – וכמעשה דפרדיסא; דההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה לתלת שנין. בתר דאכלה תלת שני חזקה, אמר: אי מזבנת לי – מוטב, ואי לא – כבישנא לשטר משכנתא, ואמינא: ״לקוחה היא בידי״. כהאי גוונא כתבינן מודעא. אמר רב יהודה: האי מתנתא טמירתא – לא מגבינן בה. היכי דמי מתנתא טמירתא? אמר רב יוסף, דאמר להו לסהדי: ״זילו אטמורו וכתבו ליה״. ואיכא דאמרי: אמר רב יוסף, דלא אמר להו: ״תיתבו בשוקא ובבריתא ותכתבו ליה״. מאי בינייהו? איכא בינייהו סתמא. אמר רבא: והויא מודעא לחברתה. אמר רב פפא: הא דרבא – לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר. דההוא גברא דאזל לקדושי אתתא, אמרה ליה: ״אי כתבת לי כולהו נכסיך – הוינא לך, ואי לא – לא הוינא לך״. אזל כתביה לה לכולהו נכסי. אתא בריה קשישא, אמר ליה: ״וההוא גברא – מה תהוי עליה?״ אמר להו לסהדי: ״זילו אטמורו בעבר ימינא, וכתבו ליה״. אתו לקמיה דרבא, אמר להו: לא מר קנה, ולא מר קנה. מאן דחזא, סבר – משום דהויא מודעא לחברתה. ולא היא; התם – מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה; אבל הכא – מר ניחא ליה דליקני, ומר לא ניחא ליה דליקני. איבעיא להו:
בבא בתרא מ: