הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נב:מסכת בבא בתרא52b
רב הונא בר אבין: דברים העשוין להשאיל ולהשכיר, ואמר ״לקוחין הן בידי״, אינו נאמן! קשיא. אמר רב חסדא: לא שנו אלא דאין חלוקין בעיסתן, אבל חלוקים בעיסתן – אימור מעיסתו קימץ. ראיה במאי? רבה אמר: ראיה בעדים, רב ששת אמר: ראיה בקיום השטר. אמר ליה רבא לרב נחמן: הא רב והא שמואל, הא רבה והא רב ששת; מר –, כמאן סבירא ליה? אמר ליה: אנא מתניתא ידענא, דתניא: אחד מן האחין שהיה נותן ונושא בתוך הבית, והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו, ואמר: שלי הן, שנפלו לי מבית אבי אמא – עליו להביא ראיה. וכן האשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית, והיו אונות ושטרות יוצאין על שמה, ואמרה: שלי הן, שנפלו לי מבית אבי אבא או מבית אבי אמא – עליה להביא ראיה. מאי ״וכן״? מהו דתימא: אשה, כיון דשביחא לה מילתא – דאמרי קא טרחא קמי יתמי, לא גזלה מיתמי; קא משמע לן:. במה דברים אמורים – במחזיק, אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו וכו׳. אטו כל הני דאמרינן, לאו בני חזקה נינהו? חסורי מחסרא, והכי קתני: במה דברים אמורים – בחזקה שיש עמה טענה, כגון מוכר אומר: ״לא מכרתי״, ולוקח אומר: ״לקחתי״; אבל חזקה שאין עמה טענה – כגון נותן מתנה, והאחין שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר – דלמקני בעלמא הוא; נעל, גדר, פרץ כל שהוא – הרי זו חזקה. תני רב הושעיא בקדושין דבי לוי: נעל, גדר, פרץ כל שהוא בפניו – הרי זו חזקה. בפניו – אין, שלא בפניו – לא? אמר רבא, הכי קאמר: בפניו – לא צריך למימר ליה: ״לך חזק וקני״,
בבא בתרא נב: