הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קעג:מסכת בבא בתרא173b
אמר לו: ״על מנת שאפרע ממי שארצה״ – יפרע מן הערב. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללוה – בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הערב לאשה בכתובתה, והיה בעלה מגרשה – ידירנה הנאה; שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה, ויחזיר את אשתו. גמ׳ מאי טעמא? רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: גברא אשלימת לי, גברא אשלימי לך. מתקיף לה רב נחמן: האי – דינא דפרסאי! אדרבה, בתר ערבא אזלי! אלא בי דינא דפרסאי – דלא יהבי טעמא למילתייהו. אלא אמר רב נחמן: מאי ״לא יפרע מן הערב״ – לא יתבע ערב תחלה. תניא נמי הכי: המלוה את חבירו על ידי ערב – לא יתבע ערב תחלה. ואם אמר: ״על מנת שאפרע ממי שארצה״ – יתבע ערב תחלה. אמר רב הונא: מנין לערב דמשתעבד? דכתיב: ״אנכי אערבנו, מידי תבקשנו״. מתקיף לה רב חסדא: הא קבלנות היא – דכתיב: ״תנה אתו על ידי, ואני אשיבנו״! אלא אמר רבי יצחק, מהכא: ״לקח בגדו כי ערב זר, ובעד נכריה חבלהו״. ואומר: ״בני, אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך, נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך, עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך, לך התרפס ורהב רעיך״ – אם ממון יש לו בידך, התר לו פיסת יד; ואם לאו, הרבה עליו ריעים. אמר אמימר: ערב דמשתעבד, מחלוקת רבי יהודה ורבי יוסי; לרבי יוסי דאמר: אסמכתא קניא – ערב משתעבד. לרבי יהודה דאמר: אסמכתא לא קניא – ערב לא משתעבד. אמר ליה רב אשי לאמימר: הא מעשים בכל יום, דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד! אלא אמר רב אשי: בההוא הנאה דקא מהימן ליה – גמר ומשתעבד נפשיה. ואם אמר ״על מנת שאפרע ממי שארצה״ כו׳. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שאין נכסים ללוה, אבל יש נכסים ללוה – לא יפרע מן הערב. והא מדקתני סיפא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללוה – לא יפרע מן הערב, מכלל דתנא קמא סבר: לא שנא הכי ולא שנא הכי! חסורי מחסרא, והכי קתני: המלוה את חבירו על ידי ערב – לא יפרע מן הערב. ואם אמר ״על מנת שאפרע ממי שארצה״ – יפרע מן הערב. במה דברים אמורים – בשאין נכסים ללוה; אבל יש נכסים ללוה – לא יפרע מן הערב. וקבלן, אף על פי שיש נכסים ללוה – יפרע מן הקבלן.
בבא בתרא קעג: