הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
י:מסכת בבא בתרא10b
אלא א"כ ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון. פי' נאמן כמותו אבל צדיק כמותו לא דהא גבאים דבימי אמוראים לא היו צדיקים כמותו ולהכי נקט ר' חנניא בן תרדיון משום מעשה שבא לידו דאמר פ"ק דמסכת ע"ז (דף יז:) מעות פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים וכן בפרק במה טומנין (שבת דף מט. ושם) דאמר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע לא צדיק כאלישע קאמר אלא גוף נקי שידע ליזהר שלא ישן בהם ושלא יפיח בהם קאמר ולא נקט אלישע אלא משום דאיתרחיש ביה ניסא: עליונים למטה ותחתונים למעלה. פי' ר"ח דאמרו הגאונים שקבלה בידם רב מפי רב דעולם הפוך היינו שראה שמואל דהוה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בשמואל בפר' במה בהמה (שבת דף נה.) גההיא איתתא דאתיא וצוחא קמיה דשמואל ולא אשגח בה א"ל רב יהודה לית ליה למר אוטם אזנו מזעקת דל וגו': ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם וגו'. ואותה שעה עשה צדקה שהיה מקנא להקב"ה א"נ שהיה מתיר את ירמיה מן הזיקים כדכתיב התם:
נותנה ואינו יודע למי נותנה - כדמסיים בסיפיה יתננה בכיס של גבאי צדקה: דרב עוקבא ור' אבא במס' כתובות (דף סז:) מר עוקבא הוה שדי לענייא דשבבותיה כל יומא ארבעה זוזי בצינורא דדשא הרי שהעני אינו יודע ממי נוטלה והוא יודע למי נותנה ור' אבא הוה צייר בסודריה ושדי לאחוריה וממציא נפשיה לביני עניי והעני נוטלה ויודע ממי נוטלה ואינו יודע למי נותנה: לדבר מצוה - לפני תשמיש: אמר לו בכי תשא - אם באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה: כנגד זקניו כבוד - אותם שחולקין להם כבוד בעולם הזה מחמת חכמת זקנתם: עליונים למטה - אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה: ותחתונים למעלה - ראיתי עניים שהם בינינו שפלים שם ראיתים חשובים: ואנן - בעלי תורה היאך אתינן היאך יש חשיבותינו: כי היכי - דאיתינן הכא חשובים ונכבדים הכי איתינן התם: הרוגי מלכות ותו לא - כלומר הך מלתא לחודא הוא דהוי בהו שנהרגו על קידוש השם ותו לא הוה בהו: הרוגי לוד - לוליינוס ופפוס אחים שהרגם (טורנוסרופוס) הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחי' הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה: ה"ז צדיק גמור - על דבר זה ומחשבה זו: כאן בישראל וכאן בעובד כוכבים - ישראל דעתן לשמים בין יחיה בין לא יחיה אינו מהרהר אחר מדת הדין אבל עכו"ם אינו נותן אלא ע"מ כן ואם לאו מתחרט: יום עברה היום ההוא - ביום הדין משתעי בנבואת צפניה: המודעי - מהר המודעי היה: ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' וגו' - נבוזראדן קאמר ליה לירמיה כשהיה מגלה את ישראל לבבל: ביבש קצירה תשברנה - כשתכלה זכות שבידן וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז ישברו:
– ואינו יודע למי נותנה, נוטלה – ואינו יודע ממי נוטלה. נותנה ואינו יודע למי נותנה – לאפוקי מדמר עוקבא; נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה – לאפוקי מדרבי אבא. ואלא היכי ליעביד? ליתיב לארנקי של צדקה. מיתיבי: מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? רבי אליעזר אומר: יפזר מעותיו לעניים. רבי יהושע אומר: ישמח אשתו לדבר מצוה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה, אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון! כי קא אמרינן – דממני עלה כרבי חנניא בן תרדיון. אמר רבי אבהו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, במה תרום קרן ישראל? אמר לו: ב״כי תשא״. ואמר רבי אבהו, שאלו את שלמה בן דוד: עד היכן כחה של צדקה? אמר להן, צאו וראו מה פירש דוד אבא: ״פזר נתן לאביונים – צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד״. רבי אבא אמר מהכא: ״הוא מרומים ישכן, מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן, מימיו נאמנים״; מה טעם ״מרומים ישכן, מצדות סלעים משגבו״ – משום ד״לחמו נתן״ ו״מימיו נאמנים״. ואמר רבי אבהו, שאלו את שלמה: איזהו בן העולם הבא? אמר להם: כל שכנגד זקניו כבוד. כי הא דיוסף בריה דרבי יהושע חלש, אינגיד. אמר ליה אבוה: מאי חזית? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי – עליונים למטה, ותחתונים למעלה. אמר ליה: עולם ברור ראית. ואנן, היכי חזיתינן? [אמר ליה:] כי היכי דחשבינן הכא, חשבינן התם. ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן – ותלמודו בידו. ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות – אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? אילימא רבי עקיבא וחבריו, משום הרוגי מלכות – ותו לא?! פשיטא, בלאו הכי נמי! אלא הרוגי לוד. תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני, מהו שאמר הכתוב: ״צדקה תרומם גוי, וחסד לאמים חטאת״? נענה רבי אליעזר ואמר: ״צדקה תרומם גוי״ – אלו ישראל, דכתיב: ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״; ״וחסד לאמים חטאת״ – כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין, חטא הוא להן; שאינם עושין אלא להתגדל בו, כמו שנאמר: ״די להון מהקרבין ניחוחין לאלה שמיא, ומצלין לחיי מלכא ובנוהי״. ודעביד הכי, לאו צדקה גמורה היא?! והתניא, האומר: ״סלע זה לצדקה, בשביל שיחיו בני״, ו״בשביל שאזכה לעולם הבא״ – הרי זה צדיק גמור! לא קשיא; כאן בישראל, כאן בגוי. נענה רבי יהושע ואמר: ״צדקה תרומם גוי״ – אלו ישראל, דכתיב: ״ומי כעמך ישראל גוי אחד״; ״וחסד לאמים חטאת״ – כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין, חטא הוא להן; שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן, שנאמר: ״להן מלכא, מלכי ישפר עלך, וחטיך בצדקה פרק, ועויתך במחן ענין, הן תהוי ארכא לשלותך וגו׳״. נענה רבן גמליאל ואמר: ״צדקה תרומם גוי״ – אלו ישראל, ״דכתיב: ומי כעמך ישראל [וגו׳]״; ״וחסד לאמים חטאת״ – כל צדקה וחסד שגויים עושין, חטא הוא להן; שאין עושין אלא להתיהר בו, וכל המתיהר נופל בגיהנם – שנאמר: ״זד יהיר לץ שמו, עושה בעברת זדון״ – ואין ״עברה״ אלא גיהנם, שנאמר: ״יום עברה היום ההוא״. אמר רבן גמליאל: עדיין אנו צריכין למודעי – רבי אליעזר המודעי אומר: ״צדקה תרומם גוי״ – אלו ישראל, דכתיב: ״ומי כעמך ישראל גוי אחד״; ״וחסד לאמים חטאת״ – כל צדקה וחסד שאומות העולם עושין, חטא הוא להן; שאין עושין אלא לחרף אותנו בו, שנאמר: ״ויבא ויעש ה׳ כאשר דבר, כי חטאתם לה׳ ולא שמעתם בקולו, והיה לכם הדבר הזה״. נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר: ״צדקה תרומם גוי וחסד״ – לישראל; ו״לאמים – חטאת״. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולאומות חטאת. מכלל דהוא נמי אמר; מאי היא? דתניא, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: כשם שהחטאת מכפרת על ישראל – כך צדקה מכפרת על אומות העולם. איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא, שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי, ולא קבלינהו. שדר[ת]ינהו קמיה דרבא, וקבלינהו משום שלום מלכות. שמע רבי אמי, איקפד, אמר: לית ליה: ״ביבש קצירה תשברנה, נשים באות מאירות אותה״?! ורבא – משום שלום מלכות. ורבי אמי נמי, משום שלום מלכות! דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי גויים. ורבא נמי – לעניי גויים יהבינהו; ורבי אמי דאיקפד, הוא
בבא בתרא י: