הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מח:מסכת בבא בתרא48b
סתם, אבל ב״שדה זו״ – לא. וב״שדה זו״ נמי לא אמרן – אלא דלא ארצי זוזי, אבל ארצי זוזי – לא. ולא אמרן אלא דלא הוה לאישתמוטי, אבל הוה ליה לאישתמוטי – לא. והלכתא בכולהו דהוו זביניה זביני, ואפילו בשדה זו – דהא אשה כ״שדה זו״ דמיא, ואמר אמימר: תליוה וקדיש – קדושיו קדושין. מר בר רב אשי אמר: באשה ודאי קדושין לא הוו; הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו עמו שלא כהוגן – ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיניה. אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר? אמר ליה: שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. טאבי תלא לפאפי אכינרא, וזבין. חתם רבה בר בר חנה אמודעא, ואאשקלתא. אמר רב הונא: מאן דחתים אמודעא – שפיר חתים, ומאן דחתים אאשקלתא – שפיר חתים. מה נפשך? אי מודעא – לא אשקלתא, ואי אשקלתא – לא מודעא! הכי קאמר: אי לאו מודעא, מאן דחתים אאשקלתא – שפיר חתים. רב הונא לטעמיה – דאמר רב הונא: תליוהו וזבין – זביניה זביני. איני?! והאמר רב נחמן: העדים שאמרו ״אמנה היו דברינו״ –
בבא בתרא מח: