הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמב:מסכת בבא בתרא142b
מיית ברישא, ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב. למימרא דהוא מיית ברישא?! והא הוה עובדא, ופרכס תלתא פרכוסי! אמר מר בר רב אשי: מידי דהוה אזנב הלטאה, שמפרכסת. מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר: לומר שממעט בחלק בכורה. ודוקא בן יום אחד, אבל עובר – לא. מאי טעמא? ״וילדו לו״ אמר רחמנא. דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: בן שנולד לאחר מיתת אביו – אינו ממעט בחלק בכורה. מאי טעמא? ״וילדו לו״ אמר רחמנא, והא ליכא. בסורא – מתנו הכי. בפומבדיתא – מתנו הכי: אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: בכור שנולד לאחר מיתת אביו – אינו נוטל פי שנים. מאי טעמא? ״יכיר״ אמר רחמנא, והא ליתא דיכיר. והלכתא ככל הני לישני דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא. אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: המזכה לעובר – לא קנה. ואם תאמר: משנתינו! הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו. אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה: פוק אייתי לי בי עשרה, ואימר לך באפייהו: המזכה לעובר קנה. והלכתא: המזכה לעובר לא קנה. ההוא דאמר לדביתהו: ״נכסי לבני דיהוו לי מיניך״. אתא בריה קשישא, אמר ליה: ״ההוא גברא מאי תיהוי עליה?״ אמר ליה: ״זיל קני כחד מברא״. הנך – ודאי לא קנו, דאכתי ליתנהו. האי – אית חולק לטליא במקום בניא, או לית ליה חולק לטליא במקום בניא? רבי אבין ורבי מיישא ורבי ירמיה דאמרי: אית חולק לטליא במקום בניא. רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא דאמרי: לית חולק לטליא במקום בניא. אמר ליה רבי אבהו לרבי ירמיה: הלכתא כוותן, או הלכתא כותייכו? אמר ליה: פשיטא דהלכתא כוותן – דקשישנא מינייכו, ולאו הלכתא כוותייכו – דדרדקי אתון. אמר ליה: מידי בקשישותא תליא מילתא?! בטעמא תליא מילתא! וטעמא מאי? זיל לגביה דרבי אבין – דאסברתה ניהליה,
בבא בתרא קמב: