הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנז.מסכת בבא בתרא157a
בחול אמרו, וקל וחומר לשבת. כיוצא בו – זכין לגדול, ואין זכין לקטן; דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: בגדול אמרו, קל וחומר לקטן. רבי יהודה אומר, רבי אליעזר אומר: בשבת – דבריו קיימין, מפני שאינו יכול לכתוב; אבל לא בחול. רבי יהושע אומר: בשבת אמרו, קל וחומר בחול. כיוצא בו – זכין לקטן ואין זכין לגדול, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: לקטן אמרו, קל וחומר לגדול. מתני׳ נפל הבית עליו ועל אביו, או עליו ועל מורישיו, והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, יורשי האב אומרים: הבן מת ראשון, ואחר כך מת האב; ובעלי החוב אומרים: האב מת ראשון, ואחר כך מת הבן. בית שמאי אומרים: יחלוקו, ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן. גמ׳ תנן התם: המלוה את חבירו בשטר – גובה מנכסים משועבדים. על ידי עדים – גובה מנכסים בני חורין. בעי שמואל: ״דאיקני״, וקנה; מהו? אליבא דרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם – לא תיבעי לך, דודאי קנה. אלא כי תיבעי לך – אליבא דרבנן, דאמרי: אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. אמר רב יוסף: תא שמע, וחכמים אומרים: זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע, מפני שהוא יכול למשכנו עליו! אמר ליה רבא: מיניה קאמר?! מיניה – אפילו מגלימא דעל כתפיה! כי קא מיבעיא לן, ״דאיקני״ – קנה ומכר, ״דאיקני״ – קנה והוריש, מאי? אמר רב חנא, תא שמע: נפל הבית עליו ועל אביו, עליו ועל מורישיו; והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב; יורשי האב אומרים: הבן מת ראשון ואחר כך מת האב, ובעלי חובות אומרים: האב מת ראשון כו׳. ואי סלקא דעתך ״דאיקני״ – קנה ומכר, ״דאיקני״– קנה והוריש, לא משתעבד; נהי נמי דאב מית ברישא, ״דאיקני״ הוא! אמר להו רב נחמן, זעירא חברין תרגמה: מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן. מתקיף לה רב אשי: מלוה על פה הוא, ורב ושמואל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה – אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות!
בבא בתרא קנז.