הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יח.מסכת בבא בתרא18a
מתונתא - דבר לח: טירייא - איטוני"ר בלע"ז כמו דטרייא לרישיה באלו טריפות (חולין דף מה.): חנות של נחתומין - מוכרי לחם שמסיקין שם אור תמיד: אוצר - עלייה שאוצרין בה תבואה ושמן ויין והעשן קשה להן: ולא רפת בקר - הריח קשה להן: דירה שאני - חנות ורפת בקר דירתן של אדם הן ואין לנו לאסור דירתו עליו אא"כ ההיזק מוכן: דיקא נמי - דדירה שאני: דקתני עלה - דההיא אם היתה הרפת בקר קודמת לאוצר מותר ובכולהו שאר הרחקות דמתני' לא תנא הכי ש"מ הכא משום דדירה שאני אבל אינך אף הראשון צריך להרחיק: אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות - כדמפרש טעמא כדי עבודת הכרם שהיו חורשים הכרם במחרישה וכן בשעת הבציר בוצרין אותם בעגלות וצריך להן מקום פנוי ארבע אמות שלא תיכנס עגלת מחרישתו בקרקע חבירו: טעמא משום עבודת הכרם - שהוא מזיקו בידים הא לאו הכי סמיך ואע"ג שיתפשטו שרשיו ויזיקו בשדה בין לעכב המחרישה בין לחפירת הבור: צונמא - סלע חזק שלא יתפשטו שרשיו לשם: גדר בינתים - שאין מזיקו עוד לעבודת הכרם זה סומך אילנות לגדר מכאן וזה סומך אילנות לגדר מכאן ואי נמי אחד מהן שדה לבן אין כאן כלאים כדאמר בעירובין (דף יא.) אם גפנים מכאן מותר לזרוע כאן גבי נעץ ארבעה קונדיסין ומתח זמורה על גביהן דדמיא לצורת הפתח קתני מיהא זה סומך ואע"ג דאזלי שרשים תחת הגדר ומתפשטין לתוך השדה: מעמיק להן - בעל השדה קוצץ את השרשין שיצאו בשדהו בעומק שלשה טפחים: ואי לאו צונמא - וזה נוטע שם שלא כדת מעמיק להו זה כשיזיקו הן: עשרים וחמשה אמות - כך שיערו שהשרשין נמשכין והולכין ומקלקלין את כותלי הבור: הוא הדין כו' - והא קמ"ל דעד כ"ה אמה אזלי שרשין ומזקי לבור: ה"ג אי הכי אימא סיפא אם האילן קדם לא יקוץ אי לא סמיך היכי משכחת להו. דהאילן קדם ואי שלא כדין סמך אמאי לא יקוץ מה לי בור קדם דקתני קוצץ ומאי שנא אילן קדם דתנא לא יקוץ: כדאמר רב פפא - לקמן בשמעתין: הכא נמי בלוקח - אדם שנטע אילן בתוך שדהו ואח"כ מכר חצי שדהו לאיש אחר ובא הלוקח וחפר בור אין זה צריך לקוץ אילן שנטעו ברשותו: את המשרה - מים ששורין בו את הפשתן: מן הירק - של מיני מאכל כרוב ושומין וכרישין: ואת הכרישין - כרתי פוריל"ש: ואת החרדל מן הדבורים - שאוכלין את החרדל ומחדד את פיהם ואוכלות את דבש שלהן: כי ליכא ירק נמי לא סמיך - והא קמ"ל דהנך קשו אהדדי: עד שאתה אומר הרחק את חרדליך מדבוריי - שעל המזיק להרחיק עצמו הרחק אתה דבורייך מן חרדליי שאף אתה נקרא מזיק:
ואת הסיד, ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים, או סד בסיד. טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל – סומך! לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך. ואלא מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן – דהני קשו לכותל. תא שמע: מרחיקים את הזרעים, ואת המחרישה, ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים. טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל – סמיך! לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך. ואלא מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן – דמתונתא קשה לכותל. תא שמע: ואת הריחים – שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב. טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל – סמיך! לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך. ואלא מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן – דטירייא קשה לכותל. תא שמע: ואת התנור – שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה. טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל – סמיך! לא; כי ליכא כותל נמי לא סמיך. אלא מאי קא משמע לן? הא קא משמע לן – דהבלא קשה לכותל. תא שמע: לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו, ולא רפת בקר. טעמא דאיכא אוצר, הא ליכא אוצר – עביד! דירה שאני. דיקא נמי, דתני עלה: אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר – מותר. תא שמע: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. ותני עלה: ארבע אמות שאמרו – כדי עבודת הכרם. טעמא דמשום כדי עבודת הכרם, הא לאו משום כדי עבודת הכרם – סמיך, ואף על גב דאיכא שרשין דקא מזקי! הכא במאי עסקינן – דמפסיק צונמא. דיקא נמי, דקתני: היה גדר בינתים – זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן. אי הכי, אימא סיפא: היו שרשיו יוצאין בתוך של חבירו – מעמיק להן שלשה טפחים, כדי שלא יעכב המחרישה. ואי דמפסיק צונמא, מאי בעו התם? הכי קאמר: ואי לאו צונמא, והיו שרשיו יוצאין לתוך של חבירו – מעמיק שלשה טפחים, כדי שלא יעכב המחרישה. תא שמע: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה. טעמא דאיכא בור, הא ליכא בור – סמיך! לא; כי ליכא בור נמי לא סמיך, והא קמשמע לן – דעד עשרים וחמש אמה, אזלי שרשים ומזקי לבור. אי הכי, אימא סיפא: ואם אילן קדם – לא יקוץ. ואי דלא סמיך, היכי משכחת לה? כדאמר רב פפא: בלוקח; הכי נמי בלוקח. תא שמע: מרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלין, ואת החרדל מן הדבורים. טעמא דאיכא ירק, הא ליכא ירק – סמיך! לא; כי ליכא ירק נמי לא סמיך; והא קא משמע לן – דהני קשו אהדדי. אי הכי, אימא סיפא: רבי יוסי מתיר בחרדל, מפני שיכול לומר לו: עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מן דבוראי, הרחק דבורך מן חרדלאי – שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי.
בבא בתרא יח.