הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פה:מסכת בבא בתרא85b
לאו ברשות הרבים ממש? לא; סימטא. והא דומיא דחצר שאינה של שניהם קתני! מאי ״חצר שאינה של שניהם״ נמי – דלא דהאי כולה ולא דהאי כולה; אלא דתרוייהו. בעא מיניה רב ששת מרב הונא: כליו של לוקח ברשות מוכר – קנה לוקח, או לא? אמר ליה, תניתוה: זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה – הרי זו מגורשת. אמר ליה רב נחמן: מאי טעמא פשטת ליה מההיא, דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא? דאמר רב יהודה אמר שמואל: והוא שהיתה קלתה תלויה בה. וריש לקיש אמר: קשורה, ואף על פי שאינה תלויה בה. רב אדא בר אהבה אמר: כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה. רב משרשיא בריה דרבי אמי אמר: כגון שהיה בעלה מוכר קלתות. רבי יוחנן אמר: מקום חיקה קנוי לה, מקום קלתה קנוי לה. אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוחנן? לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה. אלא פשוט לה מהא: ברשות מוכר – לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו. מאי, לאו בכליו דלוקח? לא, בכליו דמוכר. ומדרישא בכליו דמוכר – סיפא נמי בכליו דמוכר; אימא סיפא: ברשות לוקח, כיון שקיבל עליו מוכר – קנה לוקח. ואי בכליו דמוכר, אמאי קנה לוקח? סיפא אתאן לכליו דלוקח. ומאי פסקא? סתמא דמילתא, בי מוכר – מאני דמוכר שכיחי, בי לוקח – מאני דלוקח שכיחי. אמר רבא, תא שמע: משך חמריו ופועליו, והכניסן לתוך ביתו; בין פסק עד שלא מדד, ובין מדד עד שלא פסק – שניהן יכולין לחזור בהן.
בבא בתרא פה: