הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נא.מסכת בבא בתרא51a
גולה אמרו: מחזיקין. אמר רב: הלכה כדייני גולה. אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: הדר ביה מר משמעתיה? אמר להו: מסתברא אמרי – כדרב יוסף. ולא לאשה בנכסי בעלה וכו׳. פשיטא – כיון דאית לה מזוני, מזוני הוא דקא אכלה! לא צריכא, דיחד לה ארעא אחריתי למזונה. הא ראיה – יש? לימא לגלויי זוזי הוא דבעי! שמעת מינה, המוכר שדה לאשתו – קנתה, ולא אמרינן: לגלויי זוזי הוא דבעי?! לא; אימא: הא ראיה יש – בשטר מתנה. אמר ליה רב נחמן לרב הונא: לא הוה מר גבן באורתא בתחומא, דאמרינן מילי מעלייתא. אמר ליה: מאי מילי מעלייתא אמריתו? המוכר שדה לאשתו – קנתה, ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי. אמר ליה: פשיטא, דל זוזי מהכא – ותיקני בשטרא! מי לא תנן: נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה? אמר ליה: ולאו איתמר עלה, אמר שמואל: לא שנו אלא בשטר מתנה, אבל בשטר מכר – לא קנה עד שיתן לו דמיה? ולאו מותיב רב המנונא: בשטר – כיצד? כתב לו על הנייר או על החרס – אף על פי שאין בו שוה פרוטה: ״שדי מכורה לך״, ״שדי קנויה לך״ – הרי זו מכורה ונתונה? ולאו הוא מותיב לה והוא מפרק לה – במוכר שדהו מפני רעתה? (רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן) ורב אשי אמר: במתנה בקש ליתנה לו, ולמה כתב לו בלשון מכר? כדי ליפות כחו. מיתיבי: לוה מן העבד, ושחררו; מן האשה, וגרשה – אין להן עליו כלום. מאי טעמא? לאו משום דאמרינן: לגלויי זוזי הוא דבעי? שאני התם, דלא ניחא ליה לשווייה נפשיה ״עבד לוה לאיש מלוה״. שלח רב הונא בר אבין: המוכר שדה לאשתו – קנתה,
בבא בתרא נא.