הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קעא.מסכת בבא בתרא171a
בי דינא – אלימי לאפקועי ממונא. אלא עדים שעשו שליחותן – חוזרין ועושין שליחותן?! ולא?! והא אמר רב יהודה אמר רב: עדים כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת! רב יוסף אמר: בשטר מתנה, ורבה אמר: בשטר שאין בו אחריות. מאי ברייתא? דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ופרע מהן חמש מאות זוז – עדים מקרעין את השטר, וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: שטר זה יהא מונח במקומו, ויכתבו שובר. ומפני שני דברים אמרו כותבין שובר – אחת, כדי שיכוף לפורעו; ואחת, כדי שיגבה מזמן ראשון. והא רבי יהודה נמי מזמן ראשון קאמר! הכי קאמר ליה רבי יוסי לרבי יהודה: אי מזמן ראשון קאמרת – פליגנא עלך בחדא; אי מזמן שני קאמרת – פליגנא עלך בתרתי. תנו רבנן: שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי – שטר מאוחר הוא, וכשר; דברי רבי יהודה. רבי יוסי פוסל. אמר לו רבי יהודה: והלא מעשה בא לפניך בצפורי, והכשרת! אמר לו: כשהכשרתי – בזה הכשרתי. והא רבי יהודה נמי בזה קאמר! אמר רבי פדת: הכל מודים שאם הוזקקנו לעונתו של שטר, ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי – ששטר מאוחר הוא, וכשר;
בבא בתרא קעא.