הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קי.מסכת בבא בתרא110a
אי אבוה דאמיה מיוסף – אמה דאמיה מיתרו; אי אבוה דאמיה מיתרו – אמה דאמיה מיוסף. דיקא נמי, דכתיב: ״מבנות פוטיאל״ – תרתי שמע מינה. אמר רבא: הנושא אשה, צריך שיבדוק באחיה, שנאמר: ״ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון״ – ממשמע שנאמר ״בת עמינדב״, איני יודע שאחות נחשון היא? מה תלמוד לומר: ״אחות נחשון״? מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה. תנא: רוב בנים דומין לאחי האם. ״ויסורו שמה, ויאמר: מי הביאך הלם, ומה אתה עושה בזה, ומה לך פה?״. אמרו לו: לאו ממשה קא אתית, דכתיב ביה: ״אל תקרב הלם״? לאו ממשה קא אתית, דכתיב ביה: ״מה זה בידך״? לאו ממשה קא אתית, דכתיב ביה: ״ואתה פה עמד עמדי״? תעשה כומר לעבודה זרה?! אמר להן, כך מקובלני מבית אבי אבא: לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה, ואל יצטרך לבריות. והוא סבר – לעבודה זרה ממש; ולא היא, אלא ״עבודה זרה״ – עבודה שזרה לו, כדאמר ליה רב לרב כהנא: נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא: גברא רבא אנא וזילא בי מילתא. כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר, מינהו על האוצרות, שנאמר: ״ושבאל בן גרשום בן מנשה נגיד על האצרות״. וכי שבואל שמו? והלא יהונתן שמו! אמר רבי יוחנן: ששב לאל בכל לבו. והבנים את האב. מנלן? דכתיב: ״איש כי ימות וגו׳״. טעמא דאין לו בן, הא יש לו בן – בן קודם. אמר ליה רב פפא לאביי, אימא: אי איכא בן – לירות בן, איכא בת – תירות בת, איכא בן ובת – לא האי לירות ולא האי לירות! ואלא
בבא בתרא קי.