הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נג.מסכת בבא בתרא53a
בפניו – צריך למימר ליה: ״לך חזק וקני״. בעי רב: מתנה – היאך? אמר שמואל: מאי תבעי ליה לאבא? השתא ומה מכר, דקא יהיב ליה זוזי, אי אמר ליה: ״לך חזק וקני״ – אין, אי לא – לא; מתנה, לא כל שכן?! ורב סבר: מאן דיהיב מתנה, בעין יפה יהיב. וכמה כל שהוא? כדשמואל – דאמר שמואל: גדר גדר והשלימו לעשרה, ופרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה – הרי זו חזקה. האי גדר היכי דמי? אילימא דמעיקרא לא הוו סלקי לה, והשתא נמי לא סלקי לה – מאי עבד? ואלא דמעיקרא הוו סלקי לה, והשתא לא סלקי לה – טובא עבד! לא צריכא, דמעיקרא הוו סלקי לה ברווחא, והשתא קא סלקי לה בדוחקא. האי פרצה – היכי דמי? אילימא דמעיקרא הוו עיילי בה, והשתא נמי עיילי בה – מאי עבד? ואלא דמעיקרא לא הוו עיילי בה, והשתא קא עיילי בה – טובא עבד! לא צריכא, דמעיקרא הוו עיילי בה בדוחקא, והשתא עיילי בה ברווחא. אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: נתן צרור והועיל, נטל צרור והועיל – הרי זו חזקה. מאי ״נתן״ ומאי ״נטל״? אילימא נתן צרור – וסכר מיא מינה, נטל צרור – ואפיק מיא מינה; האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא! אלא נתן צרור – דצמד לה מיא, נטל צרור – וארוח לה מיא. ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן: שתי שדות ומצר אחד ביניהן, החזיק באחת מהן לקנותה – קנאה.
בבא בתרא נג.