הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנו.מסכת בבא בתרא156a
זבין שוי חמשא – בשיתא, הכי נמי דזביניה זביני?! אלא קים להו לרבנן דינוקא מקרבא דעתיה גבי זוזי; ואי אמרת זביניה זביני, זמנין דמקרקשי ליה זוזי, אזיל מזבין לכולהו נכסי דאבוה. אבל גבי מתנה, אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה – לא הוה יהיב ליה מתנה; אמרו רבנן: תיהוי מתנתו מתנה, דלעבידו להו מילי. אמר רב נחמן אמר שמואל: בודקין לקדושין, לגרושין, ולחליצה, ולמיאונין. ולמכור בנכסי אביו – עד שיהא בן עשרים. וכיון דבדקנא לקדושין, לגרושין למה לי? לא נצרכא אלא ליבום – דתנן: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו – קנאה. ואין נותן גט עד שיגדל. לחליצה – לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר: ״איש״ כתוב בפרשה, אבל אשה – בין גדולה ובין קטנה; קא משמע לן דמקשינן אשה לאיש, דלא כרבי יוסי. ולמיאונין – לאפוקי מדרבי יהודה, דאמר: עד שירבה שחור; קא משמע לן דלא כרבי יהודה. ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים – לאפוקי ממאן דאמר בן שמנה עשרה. והלכתא: תוך זמן, כלפני זמן. והלכתא כגידל בר מנשה. והלכתא כמר זוטרא. והלכתא כאמימר. והלכתא כרב נחמן אמר שמואל – בכולהו. מתני׳ המחלק נכסיו על פיו, רבי אלעזר אומר: אחד בריא ואחד מסוכן; נכסים שיש להן אחריות – נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להן אחריות – אין נקנין אלא במשיכה.
בבא בתרא קנו.