הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נא:מסכת בבא בתרא51b
אוכל פירות. ברם, רבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור אמרו: במתנה בקש ליתנו לה, ולמה כתב לה לשום מכר? כדי ליפות את כחה. מיתיבי: לוה מן העבד ושחררו, מן האשה וגרשה – אין להן עליו כלום. מאי טעמא? לאו משום דאמרי: לגלויי זוזי הוא דבעא? שאני התם, דלא לישוי איניש ״עבד לוה לאיש מלוה״. אמר רב: המוכר שדה לאשתו – קנתה, והבעל אוכל פירות. במתנה – קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. ורבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה – קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. עבד רב חסדא עובדא כרבי אלעזר. אמרו ליה רבן עוקבא ורבן נחמיה בני בנתיה דרב, לרב חסדא: שביק מר רברבי, ועביד כזוטרי?! אמר להו: ואנא נמי כרברבי עבדי, דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחד זה ואחד זה – קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. אמר רבא, הלכתא: המוכר שדה לאשתו – לא קנתה, והבעל אוכל פירות. במתנה – קנתה, ואין הבעל אוכל פירות. תרתי?! לא קשיא; כאן במעות טמונין, כאן במעות שאין טמונין – דאמר רב יהודה: מעות טמונין – לא קנתה, מעות שאינן טמונין – קנתה. תנו רבנן: אין מקבלין פקדונות – לא מן הנשים, ולא מן העבדים, ולא מן התינוקות. קבל מן האשה – יחזיר לאשה, ואם מתה – יחזיר לבעלה. קבל מן העבד – יחזיר לעבד, ואם מת – יחזיר לרבו.
בבא בתרא נא: