הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כז:מסכת בבא בתרא27b
ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות - דתנן בקדושין (דף כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה שהמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה וקרקע נקנה בכסף ואם מכר לו קרקע ומטלטלין יחד כיון שנתן דמי הקרקע או מסר לו שטר מכירת קרקע או החזיק בקרקע מדעת מוכר נקנו המטלטלין בלא משיכה קתני מיהא קרקע כל שהוא חייב בביכורים וקס"ד ביכורי אילן קאמר: הכא במאי עסקינן בחטין - שכל ז' המינים חייבים בביכורים: מעורבין זה בזה - שאין סומכין על הברירה לחלקו לחצאים ולומר שלצד הארץ חייבין ושלצד החוץ פטורין: אבל דכ"ע הגדל בפטור פטור - שאם היו כל שרשיו בחו"ל פטור ואפילו עומד האילן בתוך שש עשרה אמה לארץ ולא אמרינן מן הארץ ינק: דמפסיק צונמא - באמצע שרשים שאין שני צדדין יכולין לינק זה מזה: דהדרי וערבי - האילן נעשה אחד למעלה בעביו: אוירא מבלבל - אע"פ שבתוך הקרקע כשני אילנות הואיל ולמעלה באויר העולם נעשה אחד מתערבין יונקותיו: כ"ה אמה - קשה לעולא דאמר י"ו אמה ותו לא: אכחושי לא מכחשי - בשדה חבירו אלא עד שיתסרי הלכך טפי מהכי לאו גזלן הוא: הנוטה - נופו לתוך שדה של חבירו: שעל מנת כן הנחיל יהושע - התנה עמהם שלא יקפידו על כך: מתני' מרדע - מלמד בקר: קוצץ - הענפים עד גובה מלא מרדע שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם: החרוב והשקמה - שצילם מרובה וקשה לשדה: כנגד המשקולת - כל מה שנוטה לתוך שדהו: משקולת - חוט האמרכולין שבונין חומה ותולין בה משקולת של אבר: ואם בית השלחין היא כל האילן - אפי' אינו חרוב ושקמה קוצץ כנגד המשקולת שהצל רע לבית השלחין: אבא שאול אומר כו' - בגמ' מפרש אהייא קאי: גמ' ארישא קאי - דקאמר ת"ק קוצץ מלא מרדע ואפי' אילן סרק חוץ מחרוב ושקמה ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק נמי כנגד המשקולת: או אסיפא קאי - דקאמר ת"ק כל האילן כנגד המשקולת ואפילו אילן העושה פירות ואמר ליה אבא שאול כל אילן סרק הוא דכנגד המשקולת אבל אילן העושה פירות נמי מלא מרדע ותו לא: כל האילן - כל האילנות: אי אמרת בשלמא ארישא קאי - ולטפויי אתא [מחרוב ושקמה דקאמר ת"ק] היינו דקאמר כל: אלא אי אמרת אסיפא קאי - מאי כל הא לגרועי אתא: מתני' אילן הנוטה לרשות הרבים קוצץ - מן הענפים התחתונות כדי שיהא גמל עובר תחת העליונות: מפני הטומאה - מפרש בגמ': גמ' בתר [אומדנא] דהשתא אזלינן - דקתני קוצץ מן הענפים כדי שיהא גמל עובר ורוכבו והרי חוזרין וגדלים לאחר זמן: כדי שתהא עגלה מהלכת - אם תקרתה חזקה כל כך מותר ואע"ג שסופה שתתליע ותפחת: קמא קמא קייץ ליה - כל ענף וענף שיקדים ויצמיח יקצצנו: בשיעורא דרבי יהודה מאי עבדי ליה - כשיבא גמל טעון פשתן היאך יעבור: מפני אהל הטומאה - שמא יפול כזית מת אצל האילן והרי הענפים ארוכים מאהילין עליו ועל עוברי הדרכים ומביאים עליהם את הטומאה: ושדי התם - על האילן ומתוך שענפיו רבים הטומאה עומדת שם ואינה נופלת לארץ ובני אדם עוברים תחתיה ואי לא חיישינן אלא להכי בדחלולי בעלמא סגי ליה לקוץ אחד אחד מבינתים כדי להרחיק אויר ביניהם ולא תעמוד שם טומאה: קמ"ל - מתניתא דאפילו לא נותר בו אלא ענף אחד מזיק הוא את הרבים:
עמה נכסים שאין להם אחריות! הכא במאי עסקינן – בחיטי. דיקא נמי, דקתני: כל שהוא. שמע מינה. תא שמע: אילן – מקצתו בארץ ומקצתו בחוץ לארץ – טבל וחולין מעורבין זה בזה, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: הגדל בחיוב – חייב, הגדל בפטור – פטור. עד כאן לא פליגי, אלא דמר סבר: יש ברירה, ומר סבר: אין ברירה; אבל גדל בפטור – דברי הכל פטור! הכא במאי עסקינן – דמפסיק צונמא. אי הכי, מאי טעמיה דרבי? דהדרי ערבי. ובמאי קא מיפלגי? מר סבר: אוירא מבלבל, ומר סבר: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ושש עשרה אמה – ותו לא? והא תנן: מרחיקין את האילן מן הבור, עשרים וחמש אמה! אמר אביי: מיזל – טובא אזלי, אכחושי לא מכחשי אלא עד שש עשרה אמה, טפי לא מכחשי. כי אתא רב דימי אמר, בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: אילן הסמוך למיצר בתוך שש עשרה אמה, מהו? אמר ליה: גזלן הוא, ואין מביאין ממנו בכורים. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחד אילן הסמוך למיצר, ואחד אילן הנוטה – מביא וקורא; שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. מתני׳ אילן שהוא נוטה לשדה חבירו – קוצץ מלא המרדע, על גבי המחרישה. ובחרוב ובשקמה – כנגד המשקולת. בית השלחין – כל האילן כנגד המשקולת. אבא שאול אומר: כל אילן סרק כנגד המשקולת. גמ׳ איבעיא להו: אבא שאול – ארישא קאי, או אסיפא קאי? תא שמע, דתניא: בית השלחין – אבא שאול אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני שהצל רע לבית השלחין. שמע מינה: ארישא קאי! שמע מינה. אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני: ״כל אילן סרק״. אי אמרת בשלמא ארישא קאי – היינו דקתני כל אילן; אלא אי אמרת אסיפא קאי, אילן סרק מיבעי ליה?! אלא לאו שמע מינה ארישא קאי? שמע מינה. מתני׳ אילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ כדי שיהא גמל עובר – ורוכבו. רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות. רבי שמעון אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני הטומאה. גמ׳ מאן תנא דבנזקין – בתר אומדנא דהשתא אזלינן? אמר ריש לקיש: במחלוקת שנויה, ורבי אליעזר היא – דתנן: אין עושין חלל תחת רשות הרבים – בורות, שיחין ומערות. רבי אליעזר מתיר, בכדי שתהא עגלה מהלכת – וטעונה אבנים. רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן, התם – זימנין דמפחית ולאו אדעתיה, אבל הכא – קמא קמא קא קייץ ליה. רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות. איבעיא להו: שיעורא דרבי יהודה נפיש, או דלמא שיעורא דרבנן נפיש? פשיטא דשיעורא דרבנן נפיש! דאי סלקא דעתך שיעורא דרבי יהודה נפיש, רבנן – בשיעורא דרבי יהודה היכי עבדי? ואלא מאי, שיעורא דרבנן נפיש? רבי יהודה – בשיעורא דרבנן מאי עביד? אפשר דגחין וחליף תותיה. רבי שמעון אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני הטומאה. תנא: מפני אהל הטומאה. פשיטא, ״מפני הטומאה״ תנן! אי ממתניתין, הוה אמינא: דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם, וסגיא בדחלולי בעלמא; קא משמע לן: הדרן עלך לא יחפור
בבא בתרא כז: