הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכ:מסכת בבא בתרא120b
הדבר״ דראשי המטות – הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה? אמר ליה: ההוא, יליף ״זה״–״זה״ מהתם. האי נמי, ליליף ״זה״–״זה״ מהתם! האי מאי? בשלמא התם, איצטריך לגזרה שוה; הכא – למאי איצטריך? לשתוק קרא מיניה, ואנא ידענא דלדורות הוא! מאי גזרה שוה? דתניא: נאמר כאן: ״זה הדבר״, ונאמר להלן: ״זה הדבר״; מה להלן – אהרן ובניו וכל ישראל, אף כאן – אהרן ובניו וכל ישראל. ומה כאן – ראשי המטות, אף להלן – ראשי המטות. אמר מר: מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל, אף כאן אהרן ובניו וכל ישראל. למאי הלכתא? אמר רב אחא בר יעקב: לומר שהפרת נדרים בשלשה הדיוטות. והא ״ראשי המטות״ כתיב ביה! כדאמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: ביחיד מומחה, הכי נמי – ביחיד מומחה. ומה כאן ראשי המטות, אף להלן ראשי המטות. למאי הלכתא? אמר רב ששת: לומר שיש שאלה בהקדש. ולבית שמאי, דאמרי: אין שאלה בהקדש – דתנן, בית שמאי אומרים: הקדש טעות – הקדש, ובית הלל אומרים: אינו הקדש; האי ״זה״ ו״זה״ מאי עבדי ליה? ״זה הדבר״ דשחוטי חוץ – מיבעי ליה ״על השוחט הוא חייב, ואינו חייב על המולק״. ״זה הדבר״ דראשי המטות – מיבעי ליה ל״חכם מתיר, ואין בעל מתיר. בעל מפר, ואין חכם מפר״. ולבית שמאי דלית להו גזרה שוה, הפרת נדרים בשלשה הדיוטות מנא להו? נפקא להו מדתניא: ״וידבר משה את מעדי ה׳ אל בני ישראל״ – רבי יוסי הגלילי אומר:
בבא בתרא קכ: