הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכה:מסכת בבא בתרא125b
לסבתא, ובתרה לירתאי״. הויא ליה ברתא דהוה נסיבא, שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא. בתר דשכיבא סבתא, אתא בעל קא תבע. אמר רב הונא: ״לירתי״ – ואפילו לירתי ירתי. ורב ענן אמר: ״לירתי״ – ולא לירתי ירתי. שלחו מתם: הלכתא כוותיה דרב ענן, ולאו מטעמיה. הלכתא כוותיה דרב ענן – דבעל לא ירית, ולאו מטעמיה; דאילו רב ענן סבר: אף על גב דהוה ליה ברא לברתיה, לא ירית; ולא היא, דאילו הוה ליה ברא לברתיה, ודאי ירית; ובעל היינו טעמא דלא ירית – משום דהוה ליה ראוי, ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק. מכלל דרב הונא סבר: בעל נוטל בראוי כבמוחזק?! אמר רבי אלעזר: דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים, כל האומר: ״אחריך״, כאומר ״מעכשיו״ דמי. אמר רבה: מסתברא טעמא דבני מערבא, דאי קדים סבתא וזבנא – זבינה זביני. אמר רב פפא, הלכתא: אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק, ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק. ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה – בין שגבו קרקע, בין שגבו מעות.
בבא בתרא קכה: