הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמא.מסכת בבא בתרא141a
לאביי, מאי ״ניזון כבת״? ולטעמיך – לרבא מאי ״יורש כבן״? אלא ראוי לירש – ואין לו; הכא נמי, ראוי לזון – ואין לו. האומר: אם ילדה אשתי זכר וכו׳. למימרא דבת עדיפא ליה מבן? והא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל שאינו מניח בן ליורשו – הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה, שנאמר: ״והעברתם את נחלתו לבתו״ – ואין ״העברה״ אלא עברה, שנאמר: ״יום עברה היום ההוא״! לענין ירושה – בן עדיף ליה. לענין הרווחה – בתו עדיפא ליה. ושמואל אמר: הכא במבכרת עסקינן, וכדרב חסדא – דאמר רב חסדא: בת תחלה – סימן יפה לבנים. איכא דאמרי: דמרביא לאחהא, ואיכא דאמרי: דלא שלטא ביה עינא בישא. אמר רב חסדא: ולדידי – בנתן עדיפן לי מבני. ואיבעית אימא: הא מני – רבי יהודה היא. הי רבי יהודה? אילימא רבי יהודה ד״בכל״ – דתניא: ״וה׳ ברך את אברהם בכל״ – רבי מאיר אומר: שלא היה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת, ו״בכל״ שמה. אימור דשמעת ליה לרבי יהודה – ברתא נמי לא חסריה רחמנא לאברהם; דעדיפא מבן מי שמעת ליה?! אלא הא רבי יהודה – דתניא: מצוה לזון את הבנות, וקל וחומר לבנים – דעסקי בתורה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מצוה לזון את הבנים, וקל וחומר לבנות – דלא ליתזלן. אלא הא דתניא: ילדה זכר ונקבה – הזכר נוטל ששה דינרין, והנקבה נוטלת שני דינרין; במאי? אמר רב אשי: אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא: במסרס, דאמר: ״זכר תחלה – מאתים, נקבה אחריו – ולא כלום. נקבה תחלה – מנה, זכר אחריה – מנה״. וילדה זכר ונקבה, ולא ידעינן הי מינייהו נפק ברישא. זכר שקיל מנה ממה נפשך, אידך מנה – הוה ממון המוטל בספק, וחולקין. והא דתניא: ילדה זכר ונקבה – אין לו אלא מנה, היכי משכחת לה? אמר רבינא: ב״מבשרני״ –
בבא בתרא קמא.