הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צד.מסכת בבא בתרא94a
לו דמי חטין! קטנית – רובע, עפרורית – פחות מרובע. ועפרורית – רובע לא?! והא תניא: המוכר פירות לחברו, חטין – מקבל עליו רובע קטנית לסאה. שעורים – מקבל עליו רובע נישובת לסאה. עדשים – מקבל עליו רובע עפרורית לסאה. מאי, לאו הוא הדין לחטים ולשעורין? שאני עדשים, דמיעקר עקרי להו. אלא טעמא דעדשים דמיעקר עקרי להו, אבל חטי ושערי – לא; תפשוט מינה, חטי ושערי דעפרורית לא מקבל! לעולם חטי ושערי מקבל עפרורית; עדשים איצטריכא ליה – דסלקא דעתך אמינא: כיון דמיעקר עקרי להו, יותר מרובע נמי לקבל, קא משמע לן. אמר רב הונא: אם בא לנפות, מנפה את כולו. אמרי לה דינא, ואמרי לה קנסא. אמרי לה דינא – מאן דיהיב זוזי, אפירי שפירי יהיב; ורובע לא טרח איניש, יותר מרובע טרח איניש; וכיון דטרח – טרח בכוליה. ואמרי לה קנסא – רובע שכיח, יותר לא שכיח; ואיהו הוא דעריב; וכיון דעריב – קנסוהו רבנן בכוליה. (סימן: כל תרי שטרי דראבין בר רב נחמן, אונאה וקבלנותא.) מיתיבי: כל סאה שיש בה רובע ממין אחר – ימעט. סברוה דרובע דכלאים – כיותר מרובע דהכא, וקא תני: ימעט! לא, רובע דכלאים – כי רובע דהכא דמי. אי הכי, אמאי ימעט? משום חומרא דכלאים. אי הכי,
בבא בתרא צד.