הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לו.מסכת בבא בתרא36a
אמר לי גוי, דמינך זבנה״ – מהימן. מי איכא מידי דאילו גוי אמר – לא מהימן, ואילו אמר ישראל משמיה דגוי – מהימן?! אלא אמר רבא, אי אמר ישראל: ״קמי דידי זבנה גוי מינך, וזבנה ניהלי״ – מהימן, מיגו דאי בעי אמר ליה: אנא זבינתה מינך. ואמר רב יהודה: האי מאן דנקיט מגלא ותובליא, ואמר: ״איזיל איגזרה לדקלא דפלניא, דזבנתיה מיניה״ – מהימן, לא חציף איניש למיגזר דקלא דלאו דיליה. ואמר רב יהודה: האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר, לא הוי חזקה. מאי טעמא? מימר אמר: כל דזרע נמי ערודי אכלי ליה. ואמר רב יהודה: אכלה ערלה – אינה חזקה. תניא נמי הכי: אכלה ערלה, שביעית וכלאים – אינה חזקה. אמר רב יוסף: אכלה שחת – לא הוי חזקה. אמר רבא: ואי בצואר מחוזא קיימא – הוי חזקה. אמר רב נחמן: תפתיחא – לא הוי חזקה. אפיק כורא ועייל כורא – לא הוי חזקה. והני דבי ריש גלותא – לא מחזקי בן, ולא מחזקינן בהו. והעבדים וכו׳. עבדים יש להם חזקה?! והאמר ריש לקיש: הגודרות – אין להן חזקה! אמר רבא: אין להן חזקה לאלתר, אבל יש להן חזקה לאחר שלש שנים. אמר רבא: אם היה קטן מוטל בעריסה – יש לו חזקה לאלתר. פשיטא! לא צריכא, דאית ליה אימא; מהו דתימא: ניחוש דלמא אימיה עיילתיה להתם; קמשמע לן – אימא לא מנשיא ברא. הנהו עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא. אתא מרי חושלא, תפסינהו, והוה קא טעין טובא. אמר אבוה דשמואל: יכול לטעון עד כדי דמיהן – דאי בעי, אמר: לקוחות הן בידי. והאמר ריש לקיש: הגודרות – אין להן חזקה! שאני עיזי, דמסירה לרועה. והא איכא צפרא ופניא! בנהרדעא טייעי שכיחי, ומידא לידא משלמי. רבי ישמעאל אומר: שלשה חדשים וכו׳. לימא ניר איכא בינייהו – דרבי ישמעאל סבר: ניר לא הוי חזקה, ורבי עקיבא סבר: ניר הוי חזקה? ותסברא?! לרבי עקיבא – מאי איריא חודש?
בבא בתרא לו.