הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכט:מסכת בבא בתרא129b
אחרים תחתיהם״ – בין שאמר ״תנו״ בין שאמר ״אל תתנו״ – אין נותנין להן אלא שקל. והא הכא, דכשתי שדות וכשני בני אדם דמי, וקתני דקני! הוא מותיב לה והוא מפרק לה – בראוי ליורשו, ורבי יוחנן בן ברוקה היא. אמר רב אשי, תא שמע: ״נכסי לך, ואחריך יירש פלוני, ואחרי אחריך יירש פלוני״ – מת ראשון, קנה שני; מת שני, קנה שלישי. ואם מת שני בחיי ראשון – יחזרו נכסים ליורשי ראשון. והא הכא, דכשתי שדות ושני בני אדם דמי, וקתני דקנה! וכי תימא: הכא נמי בראוי ליורשו, ורבי יוחנן בן ברוקה היא; אי הכי, מת שני קנה שלישי?! הא שלח רב אחא בריה דרב עויא: לדברי רבי יוחנן בן ברוקה, ״נכסי לך, ואחריך לפלוני״, וראשון ראוי ליורשו – אין לשני במקום ראשון כלום, שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק! תיובתא דכולהו! תיובתא. לימא נמי תיהוי תיובתיה דריש לקיש? ותסברא?! והא אמר רבא: הלכתא כותיה דריש לקיש בהני תלת! לא קשיא; כאן בתוך כדי דבור, כאן לאחר כדי דבור. והלכתא: כל תוך כדי דבור כדבור דמי, לבר מעבודה זרה
בבא בתרא קכט: