הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צג:מסכת בבא בתרא93b
לו דמי זרע. אמרו לו: הרבה לוקחין אותו לדברים אחרים. מאן תנאי? אילימא רבי יוסי ו״אמרו לו״; תרוייהו בתר רובא אזלי – מר אזיל בתר רובא דאינשי, ומר אזיל בתר רובא דזריעה! אלא אי תנא קמא ורבי יוסי, אי תנא קמא ו״אמרו לו״. תנו רבנן: מהו נותן לו? דמי זרע, ולא הוצאה. ויש אומרים: אף הוצאה. מאן יש אומרים? אמר רב חסדא: רבן שמעון בן גמליאל היא. הי רבן שמעון בן גמליאל? אילימא רבן שמעון בן גמליאל דמתניתין – דתנן: המוכר פירות לחבירו וזרען ולא צמחו, ואפילו זרע פשתן – אינו חייב באחריותן. הא זרעוני גינה שאינן נאכלין – חייב באחריותן. אימא סיפא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאינן נאכלין – חייב באחריותן. תנא קמא נמי הכי קאמר – זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן, הא זרעוני גינה שאינן נאכלין – חייב באחריותן! אלא לאו הוצאה איכא בינייהו – מר סבר דמי זרע, ומר סבר אף הוצאה? ממאי? דלמא איפכא! הא לא קשיא; כל תנא בתרא, לטפויי מילתא קא אתי. ודלמא כולה רבן שמעון בן גמליאל היא – וחסורי מחסרא, והכי קתני: המוכר פירות לחבירו וזרען ולא צמחו, אפילו זרע פשתן – אינו חייב באחריותן, הא זרעוני גינה שאינן נאכלין – חייב באחריותן; דברי רבן שמעון בן גמליאל; שרבן שמעון בן גמליאל אומר: זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן, הא זרעוני גינה שאינן נאכלין – חייב באחריותן. אלא הא רבן שמעון בן גמליאל – דתניא: המוליך חטין לטחון, ולא לתתן – ועשאן סובין או מורסן; קמח לנחתום, ואפאו פת ניפולין; בהמה לטבח, וניבלה – חייב, מפני שהוא כנושא שכר. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לו דמי בושתו, ודמי בושת אורחיו. וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: מנהג גדול היה בירושלים – המוסר סעודה לחברו, וקלקלה; נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו. עוד מנהג גדול היה בירושלים – מפה פרוסה על גבי הפתח; כל זמן שמפה פרוסה – אורחין נכנסין. נסתלקה המפה – אין האורחין נכנסין. מתני׳ המוכר פירות לחבירו, הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה. תאנים – מקבל עליו עשר מתולעות למאה. מרתף של יין – מקבל עליו עשר קוססות למאה. קנקנים בשרון – מקבל עליו עשר פיטסות למאה. גמ׳ תאני רב קטינא: רובע קטנית לסאה. ועפרורית לא?! והאמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרבה: בורר צרור מגרנו של חברו –
בבא בתרא צג: