הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פ:מסכת בבא בתרא80b
כוורת דבורים – רבי אליעזר אומר: הרי היא כקרקע, וכותבין עליה פרוזבול, ואינה מקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת – חייב חטאת. וחכמים אומרים: אין כותבין עליה פרוזבול, ואינה כקרקע, ומקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת – פטור. אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב: ״ויטבל אותה ביערת הדבש״ – וכי מה ענין יער אצל דבש? אלא לומר לך, מה יער – התולש ממנו בשבת חייב חטאת, אף דבש – הרודה ממנו בשבת חייב חטאת. מיתיבי: דבש הזב מכוורתו – אינו לא אוכל, ולא משקה. בשלמא לאביי, ניחא; אלא לרבא, קשיא! אמר רב זביד: כגון שזב על גבי כלי מאוס. רב אחא בר יעקב אמר: כגון שזב על גבי קשקשין. מיתיבי: דבש בכוורתו – אינו לא אוכל ולא משקה. חישב עליו לאכילה – מטמא טומאת אוכלין. למשקין – מטמא טומאת משקין. בשלמא לאביי, ניחא; אלא לרבא, קשיא! אמר לך רבא, תריץ הכי: חישב עליו לאכילה – אינו מטמא טומאת אוכלין, למשקין – אינו מטמא טומאת משקין. תניא כוותיה דרב כהנא: דבש בכוורתו – מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה. זיתים לקוץ – מניח שתי גרופיות. תנו רבנן: הלוקח אילן מחבירו לקוץ – מגביה מן הקרקע טפח, וקוצץ. בתולת השקמה – שלשה טפחים. סדן השקמה – שני טפחים. בקנים ובגפנים – מן הפקק ולמעלה. בדקלים ובארזים – חופר ומשרש, לפי שאין גזען מחליף. ובתולת השקמה שלשה טפחים בעינן?! ורמינהי: אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית, מפני שהיא עבודה. רבי יהודה אומר: כדרכו – אסור; אלא מגביה עשרה טפחים וקוצץ, או גומם מעם הארץ. מעם הארץ הוא דקשי, הא אידך מעלי לה! אמר אביי: שלשה טפחים מעלי לה, מעם הארץ ודאי קשי לה; מכאן ואילך – לא מקשי קשי לה, ולאו עלויי מעלי לה. גבי שביעית – עבדינן מידי דודאי קשי לה, גבי מקח וממכר – עבדינן מידי דודאי מעלי לה. בדקלים ובארזים – חופר ומשרש, לפי שאין גזען מחליף. וארז אין גזעו מחליף?! והא דריש רבי חייא בר לולייני, מאי דכתיב: ״צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה״? אם נאמר תמר למה נאמר ארז, ואם נאמר ארז למה נאמר תמר? אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר – הייתי אומר: מה ארז אין עושה פירות, אף צדיק אין עושה פירות; לכך נאמר תמר. ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר: מה תמר אין גזעו מחליף, אף צדיק אין גזעו מחליף; לכך נאמר ארז! אלא הכא במאי עסקינן – בשאר מיני ארזים, כדרבה בר רב הונא; דאמר רבה בר רב הונא, אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הן, שנאמר: ״אתן במדבר ארז, שטה, והדס; ועץ שמן אשים וגו׳״. ״ארז״ – ארזא. ״שיטה״ – תורניתא. ״הדס״ – אסא. ״עץ שמן״ – אפרסמא. ״ברוש״ – ברתי. ״תדהר״ – שאגא. ״ותאשור״ – שורבינא. הני שבעה הוי! כי אתא רב דימי אמר, הוסיפו עליהן: אלונים, אלמונים, אלמוגים. אלונים – בוטני, אלמונים – בלוטי, אלמוגים –
בבא בתרא פ: