הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לט:מסכת בבא בתרא39b
בה משום לישנא בישא; מאן דאמר בפני שנים – לית ליה דרבה בר רב הונא, ומאן דאמר בפני שלשה – אית ליה דרבה בר רב הונא? לא, דכולי עלמא אית להו דרבה בר רב הונא; והכא בהא קא מיפלגי – מאן דאמר בפני שנים, קסבר: מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה. ומאן דאמר בפני שלשה, קסבר: מחאה שלא בפניו הויא מחאה. אי בעית אימא: דכולי עלמא – מחאה שלא בפניו הויא מחאה; והכא בהא קמיפלגי – מאן דאמר בפני שנים, סבר: סהדותא בעינן. ומאן דאמר בפני שלשה, קסבר: גלויי מילתא בעינן. גידל בר מניומי הוה ליה מחויאתה למחויי. אשכחינהו לרב הונא ולחייא בר רב ולרב חלקיה בר טובי דהוו יתבי, ומחה קמייהו. לשנה – הדר אתא למחויי, אמרו ליה: לא צריכת, הכי אמר רב: כיון שמיחה שנה ראשונה, שוב אינו צריך למחות. ואיכא דאמרי, אמר ליה חייא בר רב: כיון שמיחה שנה ראשונה, שוב אין צריך למחות. אמר ריש לקיש משום בר קפרא: וצריך למחות בסוף כל שלש ושלש. תהי בה רבי יוחנן: וכי גזלן יש לו חזקה?! ״גזלן״ סלקא דעתך?! אלא ״כגזלן״ יש לו חזקה. אמר רבא: הלכתא – צריך למחות בסוף כל שלש ושלש. תני בר קפרא: ערער, חזר וערער, חזר וערער – אם מחמת טענה ראשונה ערער, אין לו חזקה. ואם לאו – יש לו חזקה. אמר רבא אמר רב נחמן: מחאה – בפני שנים,
בבא בתרא לט: