הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קעב.מסכת בבא בתרא172a
האידנא – דלא קעבדינן הכי! אמר ליה: רבנן תקוני תקינו; מאן דעביד – עביד, מאן דלא עביד – איהו הוא דאפסיד אנפשיה. אמר להו רבא בר רב שילא להנהו כתבי שטרי אקניאתא: כי כתביתו שטרי אקניאתא; אי ידעיתו יומא דקניתו ביה – כתבו, ואי לא – כתבו יומא דקיימיתו ביה, כי היכי דלא מתחזי כשקרא. אמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה: כי קיימיתו בשילי – כתבו בשילי, ואף על גב דמסירן לכו מילי בהיני; כי קיימיתו בהיני – כתבו בהיני, ואף על גב דמסירן לכו מילי בשילי. אמר רבא: האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי, ואמר: שויה ניהלי תרי בני חמשין חמשין, לא משוינן להו. מאי טעמא? עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למלוה, וניחא ליה ללוה; ניחא ליה למלוה – כדי שיכוף לפורעו, וניחא ללוה – כי היכי דניפגם שטריה. ואמר רבא: האי מאן דנקיט תרי שטרי בני חמשין חמשין, ואמר: שוינהו ניהלי חד בר מאה – לא משוינן ליה. עבוד רבנן מילתא דניחא ליה למלוה, וניחא ליה ללוה; ניחא ליה למלוה – כי היכי דלא ניפגום שטריה, וניחא ליה ללוה – כדי שלא יכוף לפורעו. אמר רב אשי: האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי, ואמר: שוונהי ניהלי חד בר חמשין – לא משוינא ליה. מאי טעמא? אמרינן: האי מיפרע פרעיה, ואמר ליה: הב לי שטראי, ואמר ליה: אירכס לי, וכתיב ליה תברא; ומפיק ליה האי, ואמר ליה: האי אחרינא הוא. מתני׳ שני אחין – אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד; עשאן לשכר – השכר לאמצע. עשאן לעצמו – הרי העשיר אומר לעני: ״קח לך עבדים וירחצו במרחץ, קח לך זיתים ובא ועשה בבית הבד״. שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד ״יוסף בן שמעון״ ושם אחר ״יוסף בן שמעון״ – אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב. נמצא לאחד בין שטרותיו ״שטרו של יוסף בן שמעון פרוע״ – שטרות שניהן פרועין. כיצד יעשו? ישלשו, ואם היו משולשין – יכתבו סימן, ואם היו מסומנין – יכתבו כהן. גמ׳ ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא, דהוה כתיב ביה: ״אני פלוני בר פלוני לויתי מנה ממך״.
בבא בתרא קעב.