הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קו:מסכת בבא בתרא106b
ליה: הויא עשרין גריוי. משחיה, ולא הואי אלא חמיסרא. אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: סברת וקבילת. והתנן: פחות משתות – הגיעו, עד שתות – ינכה! הני מילי היכא דלא קים ליה בגוה, אבל היכא דקים ליה בגוה – סבר וקביל. והא עשרין אמר לי! אמר ליה: דעדיפא כעשרין. תניא, רבי יוסי אומר: האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן – קנו כולם. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר: כתחלת ארץ ישראל – מה תחלה בגורל, אף כאן בגורל. אי – מה להלן בקלפי ואורים ותומים, אף כאן בקלפי ואורים ותומים?! אמר רב אשי: בההוא הנאה דקא צייתי להדדי, גמרי ומקנו להדדי. איתמר: שני אחין שחלקו, ובא להן אח ממדינת הים; רב אמר: בטלה מחלוקת, ושמואל אמר: מקמצין. אמר ליה רבא לרב נחמן: לרב דאמר בטלה מחלוקת, אלמא הדר דינא; אלא מעתה, הני בי תלתא דקיימי, ואזול בי תרי מינייהו ופלוג, הכי נמי דבטלה מחלוקת? הכי השתא?! התם, נחיתו אדעתא דבי תלתא מעיקרא; הכא, לא נחיתו אדעתא דבי תלתא מעיקרא. אמר ליה רב פפא לאביי: לשמואל דאמר מקמצין – למימרא דקם דינא?! והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ״כור בשלשים אני מוכר לך״ – יכול לחזור בו אפילו בסאה האחרונה. ״כור בשלשים – סאה בסלע אני מוכר לך״ – ראשון ראשון קנה!
בבא בתרא קו: