הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כ:מסכת בבא בתרא20b
דלית בה שיעורא - והוי כמאן דליתא: חרס - לענין הוצאת שבת: כדי ליתן בין פצים לחבירו - פצימי חלונות שבכותל מרחיקין זה מזה ברוחב החלון ליכנס האורה בין כל אחד ואחד ונותן בחומה למטה ולמעלה חרס רחב בין זה לזה וטח בטיט והחרס עב והוי שם כאבן: והא בעי גניזה - ומסלקו לגנזו: חוץ ממלח ורבב - מפני שהמלח מתפזר והרבב ניתך כשמתחמם: מלח סדומית - עבה וקשה כאבן: שני צבורי מלח - גבוהים עשרה אצל כותלי מבוי ומניח שני ראשי קורות המבוי עליהן שכובד הקורה מעמיד את המלח: ושל חמור - ריחים של חמור: איצטרובלא - הוא מושב הריחים שבתוך קליפת העץ שקורין צרק"א: קלת - היא אפרכסת שקורין טרויימוריי"ר: מאי טיריא איכא - ריחים קטנים וקלים הן ואין הקרקע מרעיד בגילגולו: משום קלא - י"מ קול הנהגת החמור וי"מ קול הריחים: מתני' אלא אם כן יש על גביו - חלל גובה ארבע אמות מפי התנור עד התקרה כדי שלא יאחוז האור בתקרה: עד שיהא תחתיו מעזיבה - אשטרי"ך בלע"ז טיח קרקע ג' טפחי' שלא תבער תקרה תחתונה של עלייה ועל גביו ד' אמות: ובכירה מעזיבה טפח - אף היא כלי חרס ששופתים קדירה על חללה ואין עושין בתוכה היסק גדול כמו שעושין בתנור: ואם הזיק - אחר שיהא שם כל השיעורין הללו משלם מה שהזיק ואעפ"כ מעכבין עליו השכנים להרחיק בכל השיעורים הללו שמא ידליק בתיהם ואין לו מה לשלם: ביין התירו - אם היה אוצר של יין התירו לפתוח תחתיו חנות של נחתומין וצבעין שאין העשן קשה ליין: אבל לא רפת בקר - שהריח קשה ליין: גמ' והתניא - לענין מעמידה בעלייה בתנור ארבעה מעזיבה מתחתיו ובכירה שלשה: בדנחתומין - שמסיקין אותו תמיד וכן הכירה בכירת נחתומין: תנור דידן - דיהב ביה תנא דמתני' שיעור ג"ט ככירה דנחתומין דמי: כיבד וריבץ - גגו לצורך האוצר ולא הספיק להכניס לו תבואה עד שפתח זה חנות תחתיו מי הוי כקודם לאוצר או דילמא דכיון דכיבד וריבץ הוי כקידם האוצר: ריבה בחלונות - בעלייתו דגלי דעתיה שלאוצר הוא עשוי שיכנס לו אויר שלא ירקב התבואה: בנה עלייה על גבי ביתו - על גגו ורגילין היו לבנות שם לאוצר מהו את"ל ריבה בחלונות לאו הקדמה הוא היכי דכולי בניינא להכי עביד מאי: תמרי ורמוני - הכניס שם תמרים ורמונים מי הויא התחלת אוצר או דילמא אין אוצר אלא בתבואה ויין ושמן: והאי דידן - יין שלנו אפילו עשן העולה מן הנר קשה לו: אספסתא - שחת של תבואה: כרפת בקר דמיא - מחמת שהוא לח ומתחמם ומעלה סרחון: מתני' ולא מקול התינוקות - קא סלקא דעתך תינוקות הבאים לקנות יין ושמן וכל דבר הנמכר בחנות: גמ' מאי שנא רישא - דקתני יכול לומר איני יכול לישן מקול הנכנסין והיוצאין וסיפא קתני אינו יכול לומר לו איני יכול לישן מקול התינוקות:
בה שיעורא; כדתנן: חרס – כדי ליתן בין פצים לחבירו. כלי חרס – חזי ליה! דמיטנף. חזי לאומנא! דמנקב. ספר תורה – חזי למקרא! בבלוי. והא בעי גניזה! שם תהא גניזתה. ואמר רב: בכל עושין מחיצה, חוץ ממלח ורבב. ושמואל אמר: אפילו מלח. אמר רב פפא: ולא פליגי – הא במלח סדומית, הא במלח איסתרוקנית. והשתא דאמר רבה: עושה אדם שני צבורי מלח ומניח עליהם קורה, שהמלח מעמדת את הקורה והקורה מעמדת את המלח; אפילו מלח איסתרוקנית – ולא פליגי: הא דאיכא קורה, הא דליכא קורה. מרחיקין את הריחים שלשה מן השכב, שהן ארבעה מן הרכב וכו׳. מאי טעמא? משום טיריא. והא תניא: ושל חמור – שלשה מן האיסטרוביל שהן ארבעה מן הקלת; התם מאי טיריא איכא? אלא משום קלא. ואת התנור – שלשה מן הכליא, שהן ארבעה מן השפה. אמר אביי: שמע מינה, כליא דתנור טפח; נפקא מינה למקח וממכר. מתני׳ לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית, אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות. היה מעמידו בעלייה – צריך שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים. ובכירה – טפח. ואם הזיק – משלם מה שהזיק. רבי שמעון אומר: לא אמרו כל השיעורין האלו, אלא שאם הזיק – פטור מלשלם. לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו, ולא רפת בקר. באמת ביין התירו, אבל לא רפת בקר. גמ׳ והתניא: בתנור ארבעה, ובכירה שלשה! אמר אביי: כי תניא ההיא – בדנחתומין, דתנור דידן כי כירה דנחתומין. לא יפתח חנות וכו׳. תנא: אם היתה רפת קודמת לאוצר – מותר. בעי אביי: כיבד וריבץ לאוצר, מהו? ריבה בחלונות, מהו? אכסדרה תחת האוצר, מהו? בנה עלייה על גבי ביתו, מהו? תיקו. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: תמרי ורמוני, מאי? תיקו. באמת ביין התירו וכו׳. תנא: ביין התירו – מפני שמשביחו, ולא רפת בקר – מפני שמסריחו. אמר רב יוסף: האי דידן, אפילו קוטרא דשרגא נמי קשיא ליה. אמר רב ששת: ואספסתא כרפת בקר דמיא. מתני׳ חנות שבחצר – יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין. אבל עושה כלים – יוצא ומוכר בתוך השוק, ואינו יכול למחות בידו ולומר לו: איני יכול לישן – לא מקול הפטיש, ולא מקול הריחים, ולא מקול התינוקות. גמ׳ מאי שנא רישא, ומאי שנא סיפא? אמר אביי: סיפא אתאן לחצר אחרת. אמר ליה רבא: אי הכי, ליתני: חצר אחרת – מותר! אלא אמר רבא:
בבא בתרא כ: