הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כו:מסכת בבא בתרא26b
שהחזיקו בו רבים - לעשותו להן דרך אסור לקלקלו אע"פ שהוא של יחיד ואנא נמי הא אחזיקי ליה: לבתר דנפק - רב פפא: אמר - רב הונא אמאי לא אמרי ליה: בתוך שש עשרה אמה - לאילן הויא חזקה דאילן אבל חוץ לשש עשרה אמה אין חזקתו חזקה שאע"פ ששרשיו מתפשטין כ"ה אמה אינן יונקין אלא בתוך ט"ז אמה סמוך לאילן וכדאמרינן לקמן ואנא הוא חוץ לט"ז אמה קייצנא: הדייבא - דמן הדייב: לא נהנין - מדרבנן: ולא מועלין - אם נהנה לא מעל אלמא לא קדשי: מידי איריא - מסקנא דקושיא הוא כלומר מכולה לאו איריא היא לא למשמע מינה בתר אילן ולא למשמע מינה בתר קרקע דטעמא משום דהנך שרשים גידולים הבאים לאחר שהוקדש האילן הוא ואיכא למ"ד במס' מעילה אין מועלין בגידולין אפי' שרשי הקדש בשדה הקדש. לא נהנין איצטריכא ליה: רבינא אמר ל"ק - רישא דקתני בתר אילן אזלינן היינו בתוך ט"ז אמה וסיפא דקתני של הקדש באין בתוך של הדיוט לא מועלין היינו חוץ לט"ז: גזלן הוא - שיונק משדה חבירו: ואין מביאין ממנו בכורים - אין צריך להביא ממנו בכורים דבעינן אשר תביא מארצך (דברים כ״ו:ב׳): עשר נטיעות מפוזרות בבית סאה - לארכו ולרחבו כולן בשוה יונקות מכל בית סאה וכולם צריך להם ומותר לחורשו ערב שביעית עד ראש השנה שהלכה למשה מסיני הוא ובית סאה חמשים אמה על חמשים אמה שחצר המשכן קרוי בית סאתים והוא מאה על חמשים: כמה הוי להו - בית סאה כי עבדת להו רצועה של אמה רוחב: תרי אלפים וחמש מאה גרמידי - שהרי יש כאן נ' רצועות של חמשים אמה ועולות לאלפים וחמש מאות אמה חלוק אותן לעשר אילנות תמצא צירוף קרקע יניקת כל אילן ואילן בין הכל מאתן וחמשין אמה אורך באמה רוחב: הא לא הוי כדעולא - דשיעור עולא נפיש דאמר דאילן יונק שש עשרה לכל צד הרי ל"ב על ל"ב עשה מהן רצועה אחת של אמה רוחב כאשר עשית מבית סאה תמצאנה של אלף וכ"ד אמה שהרי יש כאן שלשים ושתים רצועות כל אחת ואחת ל"ב אמה: ואלא מדתנן שלשה אילנות - גדולים שיונקים יותר מן הנטיעות ומפוזרין בבית סאה לארכו ולרחבו בשוה אע"פ שאינו של אדם אחד אלא של שלשה בני אדם מצטרפין להיות שדה אילן ולחרוש כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד עצרת כדין שדה אילן ואם לאו אין חורשין אלא כל אחד כדי צרכו דהיינו תחתיו וחוצה לו כמלא אורה וסלו והשאר הוי שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח:
דאמרי ליה הא דאמר רב יהודה: מצר שהחזיקו בו רבים – אסור לקלקלו. לבתר דנפק, אמר: אמאי לא אמרי ליה: כאן בתוך שש עשרה אמה, כאן חוץ לשש עשרה אמה. היה חופר בור, שיח ומערה – קוצץ ויורד והעצים שלו (וכו׳). בעא מיניה יעקב הדייבא מרב חסדא: עצים של מי? אמר ליה, תניתוה: שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש, לא נהנין ולא מועלין. אי אמרת בשלמא: בתר אילן אזלינן – משום הכי לא מועלין; אלא אי אמרת: בתר קרקע אזלינן, אמאי לא מועלין? אלא מאי? בתר אילן אזלינן?! אימא סיפא: של הקדש הבאים בשל הדיוט, לא נהנין ולא מועלין. ואי בתר אילן אזלינן, אמאי לא מועלין? מידי איריא?! בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן, וקא סבר: אין מעילה בגידולין. רבינא אמר: לא קשיא; כאן בתוך שש עשרה אמה, כאן חוץ לשש עשרה אמה. אמר עולא: אילן הסמוך למצר – בתוך שש עשרה אמה, גזלן הוא – ואין מביאין ממנו בכורים. מנא ליה לעולא הא? אילימא מדתנן: עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן, עד ראש השנה. כמה הוו להו – תרי אלפין וחמש מאה גרמידי; לכל חד וחד כמה מטי ליה – מאתן וחמשין; הא לא הוי דעולא! ואלא מדתנן: שלשה אילנות של שלשה בני אדם – הרי אלו מצטרפין, וחורשין כל
בבא בתרא כו: