הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מב.מסכת בבא בתרא42a
אפסידו אנפשייהו. ומי אמר רב הכי? והתנן: המלוה את חבירו בשטר – גובה מנכסים משועבדים, על ידי עדים – גובה מנכסים בני חורין! וכי תימא: רב תנא הוא ופליג, והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה – אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות! מלוה אזביני קא רמית?! מלוה, כי קא יזיף – בצנעא קא יזיף, כי היכי דלא ליתזלו נכסיה עליה. זביני, מאן דזבין ארעא – בפרהסיא זבין, כי היכי דליפוק לה קלא. תנו רבנן: אכלה האב שנה והבן שתים; האב שתים והבן שנה; האב שנה, והבן שנה, והלוקח שנה – הרי זו חזקה. למימרא דלוקח אית ליה קלא?! ורמינהי: אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים; בפני האב שתים ובפני הבן שנה; בפני האב שנה, ובפני הבן שנה, ובפני לוקח שנה – הרי זו חזקה. ואי סלקא דעתך לוקח אית ליה קלא, אין לך מחאה גדולה מזו! אמר רב פפא: כי תניא ההיא – במוכר שדותיו סתם. מתני׳ האומנין, והשותפין, והאריסין, והאפוטרופין – אין להם חזקה. לא לאיש חזקה בנכסי אשתו, ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה; ולא לאב בנכסי הבן, ולא לבן בנכסי האב. במה דברים אמורים – במחזיק; אבל בנותן מתנה, והאחין שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר – נעל וגדר ופרץ כל שהוא – הרי זו חזקה.
בבא בתרא מב.