הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יז.מסכת בבא בתרא17a
בכל מכל כל - באברהם כתיב (בראשית כ״ד:א׳) וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב (שם כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם לג) וכי יש לי כל כלומר לא חסרו שום טובה: חלל בקרבי - יצרי הרע מת בקרבי: צעריה קא מדכר - על לבו ממש הוא מתרעם ואומר שמת בקרבו מרוב צרות: שלא שלט בהן מלאך המות - אלא מתו בנשיקה על פי שכינה: בכל מכל כל - לא חסרו שום כבוד ומצינו כבוד זה במשה ואהרן שנאמר בהן על פי ה' ואם אלו מתו ע"י מלאך [המות] נמצא שחסרו כבוד: כדאמרן - שמתו ע"פ שכינה ואין ראויה רמה לשלוט במי שנשוק משכינה שהרי אין הרמה באה אלא מטפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות דאמר מר (ע"ז דף כ:) ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות: ישכון לבטח עליו - הכי דריש ישכון לבטח בנימין על סמיכות ידידות השכינה: בעטיו של נחש - בעצתו של נחש כלומר לא היו ראוין למות אלא שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש בעטיו תרגום של עצתו כדכתיב (דניאל ו) אתייעטו כל וגו' וכן התיב עטא וטעם (שם ב): ואחיותיהם - בבני ישי כתיב: בור שיח ומערה - מפורשים בבבא קמא בפרק שור שנגח את הפרה (דף כ:): בור - עגול: שיח - ארוך וקצר: מערה - מקורה בקירוי: נברכת הכובסים - חופר חפירה מרובעת בעומק אמה או יותר ומי גשמים מתכנסים בה לכבס בגדיהם והיו להם שתים אחת ששורים את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים והיא קרויה מחמצן בגמ' ואחת שמשפשפים בה והיא קרויה נדיין: אא"כ כו' - מפני שהחפירה הסמוכה לבור מחלשת כותלי הבור ומרפה אותן: וסד בסיד - את כותלי חפירתן: גפת - פסולת זיתים שנתעצרו בבית הבד: הסלעים - אבנים שהאור יוצא מהן שקורין קויליי"ש שכל אלו קשין לחומה שמוציאין הבל: מן הכותל - כותל לבנים של טיט הבנוי על גבי קרקע ולאו בבור קאי השתא: זרעים - קשין לכותל כדמפרש בגמ': ומחרישה - מרפה את יסודו ונופל: מי רגלים - ממסמסין את הלבנים שהן של טיט יבש: ריחים - קשין לכותל שמנידין את הקרקע בגלגול חבטתו: מן השכב - היא הריחים התחתונה: הרכב - היא העליונה הרוכבת על זו והיא קצרה טפח מן התחתונה: ואת התנור שלשה מן הכליא - תנור כלי חרס הוא שרוף בכבשן כשאר קדירות ופיו למעלה והבא לקובעו בארץ עושה בנין טיט ואבנים שיהיו לו לבסיס ומושיבין אותו עליו שלא יצטננו שוליו מחמת קרקע ואותו בנין עשוי בשיפוע רחב מלמטה וקצר מלמעלה כמדת התנור תחתונה קרוי כליא ועליונו קרוי שפה כלומר שפת הכליא שפתה עליונה ולפי שהבלו של תנור קשה לכותל צריך להרחיקו:
העולם הבא, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם – דכתיב ביה: ״בכל״. יצחק – דכתיב ביה: ״מכל״. יעקב – דכתיב ביה: ״כל״. שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק ויעקב; דכתיב בהו: ״בכל״, ״מכל״, ״כל״. ויש אומרים: אף דוד, דכתיב: ״ולבי חלל בקרבי״. ואידך – צעריה הוא דקא מדכר. תנו רבנן: ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים. אברהם, יצחק ויעקב – דכתיב בהו: ״בכל״, ״מכל״, ״כל״; משה, אהרן ומרים – דכתיב בהו: ״על פי ה׳״. והא מרים לא כתיב בה: ״על פי ה׳״! אמר רבי אלעזר: מרים נמי בנשיקה מתה, דאתיא ״שם״–״שם״ ממשה. ומפני מה לא נאמר בה ״על פי ה׳״ – שגנאי הדבר לומר. תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים, ובנימין בן יעקב. אברהם, יצחק ויעקב – דכתיב [בהו]: ״בכל״, ״מכל״, ״כל״. משה, אהרן ומרים – דכתיב [בהו]: ״על פי ה׳״. בנימין בן יעקב – דכתיב: ״ולבנימין אמר: ידיד ה׳, ישכן לבטח עליו״. ויש אומרים: אף דוד, דכתיב: ״אף בשרי ישכן לבטח״. ואידך – ההוא רחמי הוא דקא בעי. תנו רבנן: ארבעה מתו בעטיו של נחש. ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד דמפרש ביה [קרא], דכתיב: ״ואת עמשא שם אבשלם תחת יואב על הצבא, ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי, אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב״ – וכי בת נחש היא? והלא בת ישי היא, דכתיב: ״ואחיתיהם צרויה ואביגיל״! אלא בת מי שמת בעטיו של נחש. הדרן עלך השותפין מתני׳ לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו, ולא שיח, ולא מערה, ולא אמת המים, ולא נברכת כובסין – אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים, וסד בסיד. ומרחיקים את הגפת, ואת הזבל, ואת המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים, מכותלו של חבירו – שלשה טפחים; או סד בסיד. מרחיקין את הזרעים, ואת המחרישה, ואת מי רגלים מן הכותל – שלשה טפחים. ומרחיקין את הריחים שלשה מן השכב, שהן ארבעה מן הרכב; ואת התנור – שלשה מן הכליא, שהן ארבעה מן השפה.
בבא בתרא יז.