הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמג:מסכת בבא בתרא143b
הביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד – יצא. אם הביא אין – לכתחלה לא; ואי סלקא דעתך כל כי האי גוונא פלגא ופלגא הוא, אפילו לכתחלה נמי! הכי השתא?! התם, אנן סהדי דהאי גברא מעיקרא – לקרבן גדול קא מכוין, והאי דקאמר בשני כלים – דידע דלא אפשר לאתויי בכלי אחד; כמה דאפשר לאיתויי מייתינן. והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה, ענין ומחצה. ההוא דשדר פיסקי דשיראי לביתיה. אמר רבי אמי: הראויין לבנים – לבנים, ראויין לבנות – לבנות. ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא, אבל אית ליה כלתא – לכלתיה שדר. ואי בנתיה לא נסיבן – לא שבק בנתיה ומשדר לכלתיה. ההוא דאמר להו: ״נכסיי לבניי״. הוה ליה ברא וברתא. מי קרו אינשי לברא ״בניי״ – ולסלוקי לברתא מעישור קאתי; או דלמא, לא קרו אינשי לברא ״בניי״ – ולמושכה לברתא במתנה קאתי? אמר אביי, תא שמע: ״ובני דן – חשים״. אמר ליה רבא, דלמא כדתנא דבי חזקיה: שהיו מרובין כחושים של קנה! אלא אמר רבא: ״ובני פלוא – אליאב״. רב יוסף אמר: ״ובני איתן – עזריה״. ההוא דאמר להו: ״נכסאי לבנאי״. הוה ליה ברא, ובר ברא. קרו אינשי לבר ברא ״ברא״, או לא? רב חביבא אמר: קרו אינשי לבר ברא ״ברא״, מר בר רב אשי אמר: לא קרו אינשי לבר ברא ״ברא״. תניא כוותיה דמר בר רב אשי: המודר הנאה מבנים – מותר בבני בנים. מתני׳ הניח בנים גדולים וקטנים; השביחו גדולים את הנכסים – השביחו לאמצע. אם אמרו: ״ראו מה שהניח אבא, הרי אנו עושין ואוכלים״ – השביחו לעצמן. וכן האשה שהשביחה את הנכסים – השביחה לאמצע. אם אמרה: ״ראו מה שהניח לי בעלי, הרי אני עושה ואוכלת״ – השביחה לעצמה. גמ׳ אמר רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא, משמיה דרבא: לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים, אבל שבחו נכסים מחמת עצמן – השביחו לעצמן. איני?! והא אמר רבי חנינא: אפילו לא הניח להם אביהם אלא
בבא בתרא קמג: