הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כג:מסכת בבא בתרא23b
מתני' ניפול - גוזל: הנמצא בתוך חמשים אמה - של שובך: נמצא בין שני שובכות - בתוך חמשים לשניהן: גמ' רוב וקרוב - אם בא דבר לפנינו ויש בו להלך אחר הרוב והוא כך ואם תלך בו אחר הקרוב אינו כך הלך בו אחר הרוב ואע"ג דתרוייהו דאורייתא רובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות (שמות כג, ב) וקורבא דאורייתא דכתיב והיה העיר הקרובה וגו': ואע"ג דאיכא אחריתי - שרחוקה ממנו שגדולה ממנה ברוב עם: בדליכא - רחוקה מזו שגדולה ממנה אלא כולן שוות: בין ההרים - שאין דרך רוצחים לבא ממקומו' אחרים לכאן: לאו אע"ג דאיכא אחרינא - חוץ לחמשים אמה דנפישי מהאי: אימא סיפא כו' - הוא הדין דהוה מצי למיפרך נמי ליזיל בתר רובא דעלמא אלא דאית ליה פירכא דעדיפא: הכא במאי עסקינן - כולה מתניתין מתרצא במדדה בגוזל שאינו יכול לעוף אלא בדידוי מעט מעט הלכך תוך חמשים אמה של בעל השובך ואף על גב דאיכא אחריני דנפיש דכל המדדה אינו מדדה יותר מחמשים וחוץ של חמשים של מוצאו דכיון דאין מדדה יותר מחמשים וזה יצא חוץ לנ' נפק ליה מתורת מדדה וקם ליה בתורת מפריח ואיכא למיזל ביה בתר רובא דעלמא: ועל דא אפקוהו - שהיה מטריח עליהם: וליזיל בתר רובא דעלמא - וליהוי של מוצאו דקא ס"ד דנמצא בין שתי שובכות אחוץ לחמשים אמה נמי קאי דנפיק ליה מתורת מדדה:
מתני׳הנמצא בתוך חמשים אמה – הרי הוא של בעל השובך. חוץ מחמשים אמה – הרי הוא של מוצאו. נמצא בין שני שובכות; קרוב לזה – שלו. קרוב לזה – שלו. מחצה על מחצה – שניהם יחלוקו. גמ׳ אמר רבי חנינא: רוב וקרוב – הולכין אחר הרוב; ואף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא – אפילו הכי, רובא עדיף. מתיב רבי זירא: ״והיה העיר הקרבה אל החלל״ – ואף על גב דאיכא אחריתי דנפישא מינה! בדליכא. וליזיל בתר רובא דעלמא! ביושבת בין ההרים. תנן: ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה – הרי הוא של בעל השובך; ואף על גב דאיכא אחרינא דנפיש מיניה! בדליכא. אי הכי, אימא סיפא: חוץ מחמשים אמה – הרי הוא של מוצאו. ואי דליכא, ודאי מההוא נפל! הכא במאי עסקינן – במדדה, דאמר רב עוקבא בר חמא: כל המדדה – אין מדדה יותר מחמשים. בעי רבי ירמיה: רגלו אחת בתוך חמשים אמה, ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה – מהו? ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא. תא שמע: נמצא בין שני שובכות; קרוב לזה – שלו, וקרוב לזה – שלו; ואף על גב דחד מינייהו נפיש מחבריה! הכא במאי עסקינן – ששניהן שוין. וליזיל בתר רובא דעלמא! הכא במאי עסקינן –
בבא בתרא כג: