הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמו:מסכת בבא בתרא146b
ליה: מן יהיב לן מכותבות דיריחו ואכלנא ביה. נפל עלה חורבה, ומתה. אמרו חכמים: הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה, מתה – אינו יורשה. סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה וכו׳. יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא, ויתיב וקאמר: בין שמתה היא ובין שמת הוא, הדר הוא – סבלונות הדרי, מאכל ומשתה לא הדר. הדרא בה איהי – הדרא אפילו כישא דירקא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ושמין להן דמי בשר בזול. עד כמה ״בזול״? עד תילתא. מתני׳ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, ושייר קרקע כל שהוא – מתנתו קיימת. לא שייר קרקע כל שהוא – אין מתנתו קיימת. גמ׳ מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא? אמר רב נחמן: רבי שמעון בן מנסיא היא. דתניא: הרי שהלך בנו למדינת הים, ושמע שמת בנו, ועמד וכתב כל נכסיו לאחר, ואחר כך בא בנו – מתנתו מתנה. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אין מתנתו מתנה, שאלמלא היה יודע שבנו קיים – לא היה כותבן. רב ששת אמר: רבי שמעון שזורי היא – דתניא, בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר, ואמר: ״כתבו גט לאשתי״ – הרי אלו יכתבו ויתנו. חזרו לומר: אף המפרש והיוצא בשיירא. רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן. ורב נחמן – מאי טעמא לא מוקים לה כרבי שמעון שזורי? שאני התם, דאמר ״כתבו״. ורב ששת – מאי טעמא לא מוקים לה כרבי שמעון בן מנסיא? אומדנא דמוכח שאני. מאן תנא להא דתנו רבנן: הרי שהיה חולה ומוטל במטה, ואמרו לו: נכסיך למי? ואמר להן:
בבא בתרא קמו: