הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכד:מסכת בבא בתרא124b
ליה אי הלכה כרבי מחבירו – ולא מחביריו; או הלכה כרבי מחבירו – ואפילו מחביריו. אמר רב נחמן אמר רב: אסור לעשות כדברי רבי. קא סבר: הלכה כרבי מחבירו – ולא מחביריו. ורב נחמן דידיה אמר: מותר לעשות כדברי רבי. קא סבר: הלכה כרבי מחבירו – ואפילו מחביריו. אמר רבא: אסור לעשות כדברי רבי, ואם עשה – עשוי. קא סבר: מטין איתמר. תני רב נחמן בשאר ספרי דבי רב: ״בכל אשר ימצא לו״ – פרט לשבח שהשביחו יורשין לאחר מיתת אביהן. אבל שבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן – שקיל. ומני – רבי היא. תני רמי בר חמא בשאר ספרי דבי רב: ״בכל אשר ימצא לו״ – פרט לשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן, וכל שכן שבח שהשביחו יורשין לאחר מיתת אביהן – דלא שקיל. ומני – רבנן היא. אמר רב יהודה אמר שמואל: אין בכור נוטל פי שנים במלוה. למאן? אילימא לרבנן, השתא שבחא דאיתיה ברשותיה – אמרי רבנן לא שקיל; מלוה מבעיא?! אלא לרבי. ואלא הא דתניא: ירשו שטר חוב – בכור נוטל פי שנים, בין במלוה בין ברבית. מני? לא רבי ולא רבנן! לעולם לרבנן, ואצטריך – סלקא דעתך אמינא: מלוה – כיון דנקיט שטרא, כמאן דגביא דמיא; קא משמע לן. שלחו מתם: בכור נוטל פי שנים במלוה, אבל לא ברבית. למאן? אילימא לרבנן, השתא שבחא דאיתיה ברשותיה – אמרי רבנן דלא שקיל; מלוה מבעיא?! אלא לרבי. ולרבי, ברבית לא?! והתניא, רבי אומר: בכור נוטל פי שנים, בין במלוה בין ברבית! לעולם רבנן היא, ומלוה כמאן דגביא דמיא. אמר ליה רב אחא בר רב לרבינא: איקלע אמימר לאתרין, ודריש: בכור נוטל פי שנים במלוה, אבל לא ברבית. אמר ליה: נהרדעי לטעמייהו – דאמר רבה: גבו קרקע – יש לו, גבו מעות – אין לו. ורב נחמן אמר: גבו מעות – יש לו, גבו קרקע – אין לו. אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא, לרב נחמן קשיא. לדידך קשיא,
בבא בתרא קכד: