הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יט.מסכת בבא בתרא19a
מן המחמצן - נברכת ששורין בו את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין: אבל מן הנדיין - נברכת שכובסין ומשפשפין בה מתוך שהמים נתזין למרחוק צריך להרחיק ד' אמות: ה"ג או סד בסיד תנן - כלומר או ירחיק או סד: ליערבינהו - לתרתי בבי רישא ומציעתא דהתם או סד בסיד תנן אלא מדלא ערבינהו ש"מ דברישא וסד בסיד תנן דבעינן תרוייהו הרחקה וסיד: בא בידים אצטריך - למנקט ליה לתנא ואע"ג דה"ה ללא בא בידים: במה טומנין - את החמין בשבת דאמור רבנן דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל והתם מפרש טעמא גזירה שמא יטמין ברמץ: לשונות של ארגמן - צמר צבוע ואחר כך חזרו והחליקוהו במסרק ועשוי לשונות לשונות: וכי דרכן להטמין בהן - ואפ"ה איירי בהו רבנן: ציפי צמר - לאחר שסרקו ונפצו במסרק: ובמוכין - של שחקי בגדים שהסורק מוציא מבגדי הצמר בקוצים: ואין מטלטלין אותם - שהן מוקצים למלאכת בגדים: ה"ג אי יגיד עליו ריעו ליתנינהו לכולהו בחדא וליתני חדא מינייהו באידך ולימא כו': ליתנינהו לכולהו. כל הנך משום הבלא בחדא או כאן או אצל שבת: הנך משום דמשתכי לה לקדירה - שמשברין את הקדירה כך שמעתי כאן ובכל מקום שמעתיו שמעלה חלודה: דמחממי חיים - כשנותנין בו דבר חם הוא מתחמם וגבי הטמנה מחמימי הוא אבל גבי כותל קריר: והתנא רבי אושעיא - להרחקות דמתני' בתוספתא שלו וקאמר חול גבייהו: במתונא - אצל היזק לחלוח שנאה ובחול לח ולא אצל היזק הבל: נברכת כובסין - לא קביעא כאמת המים שאמת המים עשויין להיות שם עולמית אבל זו הכובס פעמים שמשתנה לאומנות אחרת: דקוו וקיימי - וליחלוחן קשה יותר משל מים חיים: תיפוק ליה משום מחרישה - שהרי חרשו תחילה ואפי' לא זרע ליה תנא לי' מרחיקין: במפולת יד - שזרעו בלא חרישה חופר במרה ואינו מעמיק כעומק המחרישה: ותיפוק ליה משום זרעים - שסתם חורשין סופן לזרוע והא קתני זרעים: בחורש לאילנות - שיש שם אילנות מימים רבים ובא לחרוש תחתיהם להשביחן: ותיפוק ליה משום מיא - שצריך להשקותן תמיד וכיון דאי אפשר לזרעים בלא מים למה ליה למתנינהו הא תנא ליה הזיק דליחלוח אצל כותל:
משכחת ליה, אי בטרפא – הדר פארי. ולא נברכת הכובסין וכו׳. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא מן המחמצן, אבל מן הנדיין – ארבע אמות. תניא נמי הכי: נברכת הכובסין – ארבע אמות. והא אנן תנן שלשה טפחים! אלא לאו – שמע מינה כדרב נחמן. ואיכא דרמי להו מירמי, תנן: נברכת הכובסין שלשה טפחים. והתניא ארבע אמות! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, לא קשיא: כאן מן המחמצן, כאן מן הנדיין. רב חייא בריה דרב אויא מתני לה בהדיא: אלא אם כן הרחיק משפת מחמצן ולכותל שלשה טפחים. וסד בסיד. איבעיא להו: ״וסד בסיד״ תנן, או דילמא ״או סד בסיד״ תנן? פשיטא ד״וסד בסיד״ תנן, דאי סלקא דעתך ד״או סד בסיד״ תנן, אם כן ליערבינהו וליתנינהו! דילמא משום דלא דמי האי היזיקא להאי היזיקא – רישא היזיקא דמתונא, סיפא היזיקא דהבלא. תא שמע, רבי יהודה אומר: סלע הבא בידים – זה חופר בורו מכאן, וזה חופר בורו מכאן; זה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד, וזה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד. טעמא דבא בידים, הא לא בא בידים – לא! הוא הדין דאף על גב דלא בא בידים נמי סד בסיד, ובא בידים איצטריכא ליה – סלקא דעתך אמינא: כיון דבא בידים, ליבעי רווחא טפי; קא משמע לן:. מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסלעים וכו׳. תנן התם: במה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת, ולא בזבל, ולא במלח, ולא בסיד, ולא בחול – בין לחין בין יבשין. מאי שנא הכא דקתני סלעים ולא קתני חול, ומאי שנא התם דקתני חול ולא קתני סלעים? אמר רב יוסף: לפי שאין דרכן של בני אדם להטמין בסלעים. אמר ליה אביי: וכי דרכן של בני אדם להטמין בגיזי צמר ולשונות של ארגמן?! דתניא: טומנין בגיזי צמר, ובציפי צמר, ובלשונות של ארגמן, ובמוכין, ואין מטלטלין אותן! אלא אמר אביי: ״יגיד עליו רעו״; תנא הכא סלעים – והוא הדין לחול, תנא התם חול – והוא הדין לסלעים. אמר ליה רבא: אי ״יגיד עליו רעו״, ליתנינהו לכולהו בחדא, וליתני חדא מנייהו באידך – והוא הדין לאידך! אלא אמר רבא: התם היינו טעמא דלא קתני סלעים – משום דמשתכי לה לקדרה; הכא היינו טעמא דלא קתני חול – משום דמחמימי חיים ומקרירי קריר. והא תני רבי אושעיא: חול! התם במתונא. תנא דידן נמי ליתני, ולוקמיה במתונא! הא תנא ליה אמת המים. אטו מי לא קתני אמת המים – וקתני נברכת הכובסין? הנהו צריכי; דאי תנא אמת המים – משום דקביעא, אבל נברכת הכובסין, דלא קביעא – אימא לא. ואי תנא נברכת הכובסין – משום דקוו וקיימי, אבל אמת המים – לא; צריכא. מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה וכו׳. זרעים – תיפוק ליה משום מחרישה! במפולת יד. מחרישה – ותיפוק ליה משום זרעים! בחורש לאילנות. ותיפוק ליה משום מיא! תנא בארץ ישראל קאי, דכתיב: ״למטר השמים תשתה מים״. למימרא דזרעים
בבא בתרא יט.