הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עא.מסכת בבא בתרא71a
מתנינן לה. מתני׳ לא את הבור ולא את הגת ולא את השובך – בין חרבין, בין ישובין. וצריך ליקח לו דרך, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים: אינו צריך. ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו: ״חוץ מאלו״, שאינו צריך ליקח לו דרך. מכרן לאחר – רבי עקיבא אומר: אינו צריך ליקח לו דרך, וחכמים אומרים: צריך ליקח לו דרך. במה דברים אמורים – במוכר, אבל בנותן מתנה – נותן את כולה. האחין שחלקו, זכו בשדה – זכו בכולה. המחזיק בנכסי הגר, החזיק בשדה – החזיק בכולה. המקדיש את השדה – הקדיש את כולה. רבי שמעון אומר: המקדיש את השדה – לא הקדיש אלא את החרוב המורכב, ואת סדן השקמה. גמ׳ מאי שנא מכר ומאי שנא מתנה? פירש יהודה בן נקוסא לפני רבי: זה פירש וזה לא פירש. האי ״זה פירש וזה לא פירש״?! זה לא פירש וזה לא פירש הוא! אלא זה היה לו לפרש, וזה לא היה לו לפרש. ההוא דאמר להו: ״הבו ליה לפלניא ביתא, דמחזיק מאה גולפי״. אשתכח דהוה מחזיק מאה ועשרין, אמר מר זוטרא: מאה אמר ליה, מאה ועשרין לא אמר ליה. רב אשי אמר, מי לא תנן: במה דברים אמורים – במוכר, אבל בנותן מתנה – נותן את כולן? אלמא מאן דיהיב מתנה – בעין יפה יהיב; הכא נמי, מאן דיהיב מתנה – בעין יפה יהיב. המקדיש את השדה – הקדיש וכו׳. אמר רב הונא, אף על גב דאמור רבנן: הקונה שני אילנות בתוך של חבירו – הרי זה לא קנה קרקע, מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו – יש לו קרקע. ואפילו לרבי עקיבא, דאמר: מוכר בעין יפה מוכר – הני מילי גבי בור ודות, דלא קא מכחשי בארעא; אבל אילנות, דקא מכחשי בארעא –
בבא בתרא עא.