הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מו.מסכת בבא בתרא46a
לאו דליכא עדים? וקתני: אומן מהימן – מיגו דאי בעי אמר ליה ״לקוחה היא בידי״, מהימן נמי אאגריה! לא, לעולם דליכא עדים; והוא דלא ראה. מתיב רב נחמן בר יצחק: אומן אין לו חזקה. אומן הוא דאין לו חזקה – הא אחר יש לו חזקה. היכי דמי? אי דאיכא עדים, אחר – אמאי יש לו חזקה? אלא לאו דליכא עדים? וקתני: אומן אין לו חזקה. תיובתא דרבה! תיובתא. תנו רבנן: נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן – הרי זה ישתמש בהן, עד שיבא הלה ויטול את שלו. בבית האבל או בבית המשתה – הרי זה לא ישתמש בהן, עד שיבא הלה ויטול את שלו. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר רב: הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואמר לי: וכי אין אדם עשוי לומר לאומן ״מכור לי טליתי״?! אמר רב חייא בריה דרב נחמן: לא שנו אלא הוא, אבל אשתו ובניו – לא. והוא נמי – לא אמרן אלא דאמר ליה: ״טלית״ סתם, אבל ״טליתך״ – לא, האי לאו טלית דידיה הוא. אמר ליה אביי לרבא: תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא, מאי עבדי. אמר ליה: ״הב לי סרבלאי״. ״לא היו דברים מעולם״. ״הא אית לי סהדי דחזיוה גבך!״ אמר ליה: ״ההוא אחרינא הוה״. ״אפקיניה ונחזינהו!״ אמר ליה: ״איברא לא מפיקנא ליה״. אמר רבא: שפיר קאמר ליה –
בבא בתרא מו.