בבא בתרא דף כד.

הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות

כד.מסכת בבא בתרא24a
בשביל של כרמים - דע"י כרמים נדדה חוץ לחמשים ומיהו בתר רובא דעלמא ליכא למיזל דכל המדדה וחזי לקיניה כשמחזיר ראשו מדדה אי לא לא מדדה והאי אי מעלמא אתא לא מצי חזי לקיניה דכרמים מפסיקין לפניו: אף אנן נמי תנינא - כר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב: נמצא בפרוזדור - נמצא דם לאשה בין כותלי רחם מבחוץ הקרוי בית החיצון: ספיקו טמא - ספק זה טומאה ודאית מדקתני שחזקתו מן המקור ומה ספיקא יש כאן רישא דמתניתין במסכת נדה משל משלו באשה החדר והפרוזדור והעלייה דם החדר טמא והוא המקור ומפרש בגמרא החדר מבפנים בעובי גופה לצד אחוריה והפרוזדור מבחוץ לצד פניה והעלייה בנויה על גבי שניהם ודם העלייה טהור ולול פתוח מעלייה לפרוזדור וקתני נמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור זב ויצא אל החוץ הואיל ורוב דמים מצויים בו ולא אמר מן העלייה נטף דרך הלול ואע"ג דעלייה קרוב לפרוזדור שעל גבו: רוב ומצוי - דמיו רבים יותר משל עלייה ועוד שהן תדירין לזוב משם ודמי העלייה אין תדירין לצאת בהא ליכא מאן דפליג על רבי חנינא: חייבין עליו על ביאת מקדש - דלא מספקינן לה כמביא חולין לעזרה דודאי דם נדה הוא: ושורפין עליו תרומה - ולא אמרי' ספק הוא ותולין לא אוכלין ולא שורפין: שמע מינה. מדאחזיק ליה בדם נדה ודאי תלת: איתא לדר' זירא - דאמר גבי תשע חנויות בשילהי פ"ק דכתובות ובנמצא הלך אחר הרוב ומותר דאע"פ שדלתות מדינה נעולות דליתא אלא חד רובא להכשירה רוב העיר שתשע חנויות שבה מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת נבילה דאיכא מילתא דבעינן ביה תרתי רובי כדאמרי' התם כגון דלתות מדינות פתוחות ורוב טבחים סביבות המדינה ישראל דאיכא למיזל בתר תרי רובי להכשירה רוב העיר ורוב הבאין מחוצה לה: דהא אשה כדלתות המדינה נעולות - כלומר דליכא למימר בה תרתי רובי אלא חד רובא שרוב דמים מן המקור וקא אזלי בה בתר רובא להביא קרבן לעזרה ולשרוף תרומה דמידי דאסור לעשותו מספק הוא: והא רבא הוא דאמר - לעיל רוב ומצוי ליכא למאן דאמר ולא תסייעין לר' חנינא מהא והכא מסייע ליה מינה דקאמר ש"מ תלת: חבית - של יין: מההיא דקרא - שם מחוז הוא על נהר פרת כדאמר בקדושין (דף עא:) לענין יוחסין ובגיטין ואין ישראל מצויין שם והוא למעלה מפרת ויכולה חבית לבוא משם אצלנו: רב לית ליה דרבי חנינא - ואזיל בתר קורבא ושמואל אזל בתר רובא דאית ליה לדרבי חנינא: עקולי ופשורי הוו טבעי ליה - הרבה מקומות יש משם ועד כאן שהמים מתעקלין ומתגלגלין כגלגל במקום אחד מחמת כיפי סלעים ארוכים הבאים אל תוך הנהר והמים מכסין עליהם והספינות מתגלגלות שם וטובעות: ופשורי - הפשרות שלגים הנקוים אצל הנהר וקוו וקיימי ואם תבא החבית שם תעמוד שאין הנהר מוליכה: חריפותא דנהרא נקט ואתאי - שמא מתחלה נפלה באמצעית הנהר במקום חזקו ומרוצת המים הביאתה ולא הניחתה לנטות ימין ושמאל: בפרדיסא דערלה - בכרם של ערלה: שרי רבינא - ולא חש שמא מכרם זה גנב היין זה: אי גניב מיניה אצנועי בגויה לא מצנעי - אין דרך גנבים להצניע היין במקום שגנבוהו משם משום דמתיירא שמא ימצאהו דורך הענבים: זיקי - נודות: בי קופאי - טמונים בין גפנים שבכרם והיא של ישראל: לימא לא סבר לה לדרבי חנינא - לילך אחר הרוב אלא אחר הקרוב וכאן ישראל מצויים יותר מנכרים ולא אזלינן בתר רובא דעלמא:
בשבילשל כרמים; דאם איתא דמעלמא אתי, כיון דמידדי – לא מצי אתי; דכל דמידדי והדר חזי ליה לקיניה – מידדי, ואי לא – לא מידדי. אמר אביי, אף אנן נמי תנינא: דם שנמצא בפרוזדור – ספיקו טמא, שחזקתו מן המקור. ואף על גב דאיכא עלייה, דמקרבא! אמר ליה רבא: רוב ומצוי קא אמרת? רוב ומצוי ליכא למאן דאמר. דתני רבי חייא: דם הנמצא בפרוזדור, חייבין עליו על ביאת מקדש, ושורפין עליו את התרומה. ואמר רבא, שמע מינה מדרבי חייא – תלת: שמע מינה רוב וקרוב הלך אחר הרוב, ושמע מינה רובא דאורייתא, ושמע מינה איתא לדרבי זירא – דאמר רבי זירא: אף על פי שדלתות מדינה נעולות. דהא אשה – דכי דלתות מדינה נעולות דמיא, ואפילו הכי קא אזלינן בתר רובא. והא רבא הוא דקאמר: רוב ומצוי ליכא למאן דאמר! הדר ביה רבא מההיא. איתמר: חבית שצפה בנהר, אמר רב: נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל – מותר, כנגד עיר שרובה נכרים – אסירא. ושמואל אמר: אפילו נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל – אסירא; אימור מהאי דקרא אתאי. לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי, דמר אית ליה דרבי חנינא, ומר לית ליה דרבי חנינא? לא; דכולי עלמא אית להו דרבי חנינא, והכא בהא קמיפלגי – דמר סבר: אם איתא דמהאי דקרא אתאי, עקולי ופשורי הוה מטבעי לה. ומר סבר: חריפא דנהרא נקט ואתאי. ההוא חצבא דחמרא דאישתכח בפרדיסא דערלה, שריא רבינא. לימא משום דסבר לה דרבי חנינא? שאני התם, דאי מיגניב מינה – אצנועי בגויה לא מצנעי. והני מילי חמרא, אבל עינבי – מצנעי. הנהו זיקי דחמרא דאשתכחו בי קופאי, שרנהו רבא. לימא לא סבר לה לדרבי חנינא? שאני התם, דרובא
בבא בתרא כד.